|
|
עמוד:9
פתח דבר העלייה ההמונית שבאה ארצה בשנות הבראשית של המדינה גרמה למהפכה ביישוב היהודי בארץ . היו שראו בה נס , והיו שראו בה קטסטרופה : מחנות אוהלים עם רבבות עולים חסרי דיור , עבודות דחק , מערכת בריאות קורסת , ובצדם - תנופת בניין והתיישבות בכל רחבי הארץ . מקובל לחשוב שהכול בא במפתיע : מאות אלפים הגיעו מקצות תבל , ומהלך קליטתם - כולו נבע מהחלטות של רגע , אלתור על גבי אלתור . במחקרי על העלייה הגדולה שהגיעה לארץ בשנים הראשונות למדינה ודרכי קליטתה , מצאתי שתכניות רבות , ויכוחים , דעות של אישים ורעיונות שונים ומשונים - כל אלה לא היו חדשים . רבות מהסוגיות שהעסיקו את הממשלה והנהלת הסוכנות באותה עת , היו מעין המשך לדיונים שהחלו הרבה לפני כן : האם להביא עלייה המונית ? מהיכן יבואו העולים - משארית הפליטה באירופה או מארצות האסלאם ? ואיך יקלטו את המוני העולים , מניין יימצאו להם דיור ותעסוקה ? ואיך יתגברו על בעיות הבריאות החמורות שיביאו אלה עמם ? עיון במאות מסמכים שטרם נחשפו העלה שתכניות רבות - הקמת מחנות אוהלים ברחבי הארץ ; העסקת עולים בעבודות יזומות - נטיעת עצים , סלילת כבישים ועבודה חקלאית ; בצד מפעלי פיתוח גדולים - בניית "המוביל הארצי , " הקמת מאות יישובי עולים ; ואפילו תביעת השילומים מגרמניה , שעוררה סערת רוחות במדינה כאשר הובאה לאישור הכנסת ( בינואר - ( 1952 כל התכניות האלה , ועוד רבות אחרות , היו קיימות זה כבר . הן נדונו לפרטי פרטים וגובשו ב"תכנית המיליון" בשנים , 1945-1942 ביוזמתו ובניצוחו של דוד בן גוריון , שכיהן אז כיושב ראש ההנהלה הציונית . הוא התכוון להביא את המוני העולים לארץ כבר באותן שנים . כידוע , העלייה הגדולה לא באה בימי השואה . היא החלה לזרום ארצה שלוש שנים לאחר תום המלחמה - עם הקמת מדינת ישראל . אז שלף בך גוריון , ראש הממשלה ושר הביטחון , את אלפי הדפים של "תכנית
|
|