|
|
עמוד:150
הקונפדראטיכי בין ישראל לעכר הירדן , החזרת החלטת עצרת האו"ם מ 29 בנובמבר 1947 לבינאום ירושלים , והצעות החלטה שיכירו ב'זכותם של הפליטים הערביים לחזור בהקדם האפשרי ביותר לבתיהם בשטח שבידי היהודים ... שיקומם הכלכלי והחברתי , ותשלום פיצויים מספיקים בעד רכושם של אלה שלא ירצו לחזור . ' גבולות המדינה היהודית המוצעת — נשארו בעינם ( כך , למשל , רמלה ולוד נותרו בשטח המדינה הערבית , אף שנכבשו בידי צה"ל . ( בתקופת פעילותו בקיץ 1948 פעל ברנאדוט להגבלת עלייתם של יהודים בגיל צבא ארצה . כגלל עמדתו זו — שהתקבלה על דעת האו"ם — פונו מחנות המעפילים בקפריסין ורוב מחנות העקורים בגרמניה רק בתחילת . 1949 הרוזן השוודי הפעיל את השפעתו על ממשלות שונות וביקש מהן למנוע מעבר עולים לארץ ישראל , וברוב המקרים הצליח בכך . על מעשים אחרונים אלה ועל כלל תוכניותיו לביתורה של ארץ ישראל ולבינאום ירושלים זעמו עליו חוגים רחבים ביישוב היהודי בארץ ישראל , ומאמרים רבים פורסמו בעיתונים ובכתבי עת כנגד מעשיו ומגמותיו . ראשי המתנגדים לו בישראל היו חברי המחתרות הקיצוניות 'הפורשות , ' והתקיפים ביותר מביניהם היו אנשי לח"י . ארבעה מתוכם מימשו החלטה לרצחו , וביצעו את כוונתם ביום שישי , 17 בספטמבר , 1948 בשעה חמש אחר הצהריים , בעת שאנשי פמליית המתווך נסעה בשיירה ברנאדוט יוצא מלשבת שר החוץ בתל אביב , 9 בספטמבר 948 ו . אחרי שמונה ימים נורה בירושלים
|
|