|
|
עמוד:148
השטח שייחדה לה החלטת העצרת , ושאר שינליים טריטוריאליים שנבעו מהדיפה ההתקפה שנערכה על ידי ערביי ארץ ישראל ועל ידי ממשלות המדינות הערביות השכנות . . 2 הממשלה הזמנית מתכבדת להזכיר לפניך , שהעם היהודי קיבל את ההסדר שנקבע בהחלטת העצרת כפשרה , שכרוכים בה קרבנות כבדים מצדו , ואת השטח שהוקצה למדינה היהודית כמינימום שאין להפחית ממנו ... . 3 הממשלה הזמנית לא תסכים לשום פגיעה או הגבלה בריבונות עם ישראל כמדינתו העצמאית ... ותעמוד בתוקף מיוחד על התנגדותה לכל פגיעה בעצמאותה ובריבונותה של ישראל ביחס למדיניות העלייה שלה . 4 ... הממשלה הזמנית נפגעה עמוקות מהצעתך בדבר עתידה של ירושלים , והיא רואה אותה כהצעה הרת אסונות ... יש כאן התעלמות גמורה מן ההיסטוריה ומעובדות יסוד של הבעיה , והן והקשרים ההיסטוריים של היהדות עם העיר הקדושה ? המקום המיוחד שירושלים תופסת בדברי ימי היהודים ובחיי ההווה של היהודים ; האוכלוסים היהודים — רוב של שני שלישים לפני שהתחילה התוקפנות הערבית , ורוב שגדל בהרבה לאחריה , עקב העזיבה הערבית ו העובדה שכל ירושלים , מחוץ ליוצאים מן הכלל מועטים וקל ערך , היא עכשיו בידי היהודים " ... המסמך הישראלי היה חד משמעי . ממשלת ישראל , על כל גווניה ומפלגותיה , דחתה את התוכנית , אולם בה כעת ביקשה לא לחסום את הדרך למשא ומתן לשלום . ב 13 ביולי 1948 נפגש ליאו כהן , איש משרד החוץ הישראלי , עם ג'ון רידמן מדרום אפריקה , ששימש נציג המזכיר הכללי של האו"ם ונספח מיוחד לצוות הרוזן ברנאדוט . בדיווח על השיחה , בנושא ההצעות על עתידה של ירושלים , כתב כהן : ? חילוקי דעות רציניים ; ' 'לא היתה אידיליה' — עדות לפער בין עמדות ישראל לאלה של ברנאדוט
|
|