'סוכנו של בווין'

עמוד:147

למחרת החלו להגיע התגובות הערביות השליליות . נראה שברנאדוט מיהר להתפכח מן הנאיביות והאופטימיות שלו וכתב ביומנו ו 'אשר יגורתי בא , לדאבון לב ... הערבים לא מוכנים לבוא לרודוס . הייתי אפוא אנוס לצאת ... לקהיר הצורבת . ' בקהיר קיבל רשמית מן הנציגים הערביים את דרישתם האחת , 'לעשות את ארץ ישראל למדינה אחידה [ כלומר ערבית ] ולהבטיח הגנה למיעוט היהודי . ' אגב , אירוניה של ההיסטוריה היא , שבין מליצי היושר לרעיון 'המדינה האחידה' היה ראש ממשלת לבנון , שדיבר על המצב הפנימי בארצו , ואמר כי הוא ראוי 'לשמש מופת לארגונה העתיד של ארץ ישראל . אחרי דורות של שנאה וריב , הבינו המוסלמים והנוצרים שטובתם המשותפת חייבה אותם ליישב את ניגודיהם ולחיות יחדיו בשלום . כיום הזה — 1948 ] צ"צ ] כולם הם לבנונים בלבד . איש אינו מתעניין כמלוא הנימה לדעת אם חברי הממשלה , נציגיה הדיפלומאטיים של המדינה וכדומה , משתייכים למיעוט המוסלמי או לרוב הנוצרי . ' 'סוכנו של בווין' ב 6 ביולי , 1948 כנראה גם בהשפעת הלאו הערבי המוחלט , הגיעה לברנאדוט , באמצעות שר החוץ שרתוק , תגובה ישראלית ארוכה ומפורטת , שעיקרה : שלילת תוכניתו מכל וכל . בין היתר נכתב בה : הממשלה הזמנית מופתעת מן העובדה , שהצעותיך נראות כמתעלמות מהחלטת העצרת מיום 29 בנובמבר , 1947 החלטה המשמשת עד היום פסק הרין הבין לאומי היחיד הפוסק בשאלת הממשל העתיד של ארץ ישראל . כן רואה הממשלה הזמנית בצער , שבניסוח הצעותיך לא הבאת בחשבון די הצורך את העובדות הבולטות של המצב בארץ ישראל , כלומר , דבר הקמתה הממשית של מדינת ישראל ריבונית בגבולות ברנאדוט בשידוה עם שרי הממשלה הזמנית שרתוק ( מימין ) וקטלן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא