|
|
עמוד:146
החלוקה נכלל נשטח המדינה הערבית , אך ביוני 1948 היה ברובו כידי ישראל ) ורצועה צרה לאורך מישור החוף ודרום הארץ , עד קו אשקלון-בית גוברין . השאר — כולל יהודה , שומרון והנגב — יימסר לידי הערבים . חיפה תהיה נמל 'חופשי , ' וכזה יהיה נמל התעופה בלוד . מעמדה של יפו הערבית ( המוקפת כולה בשטח ישראלי ) ייקבע בעתיד . ירושלים תיכלל בשטח הערבי , ולעדה היהודית בה ( כ 90 אלף נפש ) תוענק אוטונומיה באזורים שבהם הם מהווים רוב . ולבסוף : המדינה היהודית ועבר הירדן יהוו חטיבה קונפדראטיבית אחת . יוקם בית מחוקקים קונפדראטיבי . בתום שנתיים להקמת האיחוד , ידון בית המחוקקים גם בהיקף העלייה היהודית לארץ ישראל . את תוכניתו העביר ברנאדוט לליגה הערבית בקהיר ולממשלת ישראל . העתקיה הועברו לראשי ממשלות לבנון וסוריה . ביומנו כתב : 'האמנתי שטוב הדבר שההצעה הוגשה לשני הצדדים . היא תקשור אותם לגבי העתיד ... עד כמה שיכולתי לשפוט , כרוכה היתה סכנה מסוימת גם ליהודים וגם לערבים בדחייתם הגמורה של נימוקי . ' התגובה הראשונה לתוכנית הגיעה כבר ב ו ביולי . 1948 למרות העובדה שהוצעה לישראל מדינה מזערית , בלי ירושלים והנגב , הגיעה לכרנאדוט ידיעה מאת אחד מנציגיו בתל אביב , שאמרה : 'שרתוק מוכן לבוא לרודוס להמשיך במשא ומתן , בתנאי שגם הערבים ייענו להזמנה . ' כתב על כך ברנאדוט ביומנו : היתה זו ידיעה נפלאה . פירוש הדבר , שהיהודים קיבלו את הצעותי מבחינה עקרונית כבסיס לדיונים נוספים , ואפילו ודאי הוא שהם לא יסכימו לכל הפרטים שבהן ... הבינותי שמנקודת מבטי שלי הכשירה התשובה היהודית את הקרקע להמשכת המשא ומתן . היא העמידה את הערבים כמצב קשה . אם הם יסרבו להמשי ך בדיונים , ירכשו היהודים מידה של אהדה במועצת הביטחון , שתהא עשויה להשפיע על התפתחותה של כל השאלה . ivVsiur-pKn נשקפה אפילו האפשרות שמועצת הביטחון תטיל סאנקציות על הערבים , שיהא בהן כדי לשנות את תוצאות המלחמה כולה . היאקס ליבריס' ( תו סטר ) של הרוזן ברנאדוט , המאזכר את מוצאו המלכותי
|
|