|
|
עמוד:50
. 35 מנהג הליקוט ומועדי - מציאות ומקורות הממצא במערות מצביע על שני אופנים עיקריים לליקוט עצמות המאפשרים טיפולוגיה כרונולוגית של ליקוט : ( א ) עצמות במפוזר בתוך כוך או בור , בלי מכל עצמות מיטלטל ; ( ב ) עצמות המונחות בגלוסקמה . איסוף עצמות מכוך ופינוין למקום ליקוט - כוך ליקוט , בור ליקוט , חדר ליקוט או גלוסקמה - נעשו לאחר פרק זמן מזערי קבוע , והיו לחלק מתהליך הקבורה והמשתמע ממנו בעולם האמונה " . נתאכל הבשר , מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן 21 . " "ותני כן ליקוט עצמות - מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר . " "אי זה ליקוט עצמות - המלקט עצם עצם משיתאכל הבשר . " "אין מפרקין את העצמות ואין מפסיקים את הגידין - אלא אם כן נתפרקו העצמות מעצמן נתפסקו _הגידין מעצמן 24 . " ועוד מציינת המשנה : "משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש 25 ; " אפשר שיש בכך רמז למועד הליקוט - כעבור שנה מהקבורה , כלומר לאחר עונת חורף אחת לפחות , שלאחריה לבטח אוכל הבשר כליל . להיות קבור בקברות המשפחה ; ( ג ) באמונה שלאחר עיכול הבשר נח אדם מן הדין . " 20 ביריחו נתקבל הרושם כי הקבורה בארונות עץ שהוכנסו לכוכים בשלב הקבורה הראשון לא נועדה להילקט כלל . אפשר שכך היה ביריחו בשל תנאי האקלים הגורמים להיאכלות איטית של הבשר , ואפשר בגלל היותה עיר של מגורי כוהנים עם מסורת מקומית מיוחדת . השוו : ספראי , תשכ"ה , עמ' ; 47-46 אפשר גם משום שהליקוט טרם רווח . על הקברים ביריחו ראו . חכלילי , תשל"ט , עמ' ; 65-62 הנ"ל , תשנ"ד ; הנ"ל _, 1979 א , עמ' ; 34-33 הנ"ל _, ; 1978 הנ"ל , , 1980 עמ' ; 240-235 חכלילי וקילברו , , 1983 עמ' . 153-147 עם זאת יש לציין כי נוהג קבורה בארונות עץ , כממצא ביריחו ובעין גדי ( הדס , תשנ"ד , ( בהכרח מורה על יכולת כלכלית , משום מחירו היחסי הגבוה המשוער של ארון עץ . 21 משנה , סנהדרין ו , ה . 22 ירושלמי , מועד קטן א ו ( פ ע"ד 23 . ( שם , ו ( כג ע '' ד . ( 24 שמחות יב , ו . 25 משנה , עדויות ב י . על גופת מת מוכר גם מהעולם הרומי בעיקר לגבי חוטאים מתוך הכוונה להגן על החיים . . 34 קבורה שנייה - פינוי וליקוט שני המונחים , "פינוי" ו"ליקוט , " משמשים זה לצד זה ולעתים מתערבים התחומים : הפינוי הוא דרך העברת העצמות , ונעשה בנסיבות שונות : א . פינוי ממקום קבורה ראשונה אל קבורה שנייה . ברגיל מפנים עצמות לבור או לחדר שיועד לכך , המכונה " מאספה" . ( repository ) כך פינו מקומות חדשים לקבורה באותה מערה בימי הבית הראשון ובימי הבית השני . ב . פינוי קברים בשל התרחבות עיר , כמוצג בשמחות ובתוספתא , או בגלל קבר המזיק את הרבים . הפינוי נדרש מצרכים מעשיים וחסכוניים . קברים עם ארקוסוליה וגלוסקמות בלא כוכים או עם כוכים בודדים אפשר שמצביעים על פינוי קברים מתוך שטח העיר המתרחבת ונבנית , כמו שנמצא במערות : , 7 , 6-5 ; 35-2 ; 27-1 ובקברים נוספים בנחל קדרון ובאזור סנהדריה . ג . פינוי של נקברים בקברות בית דין : הללו לא היו מובאים לקבורה רגילה " , ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו , אלא שני בתי קברות היו מתקנין לבית דין , אחד לנהרגין ולנחנקין , ואחד לנסקלין ולנשרפין . נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן . " נוהג פינוי העצמות הותיר מקומות קבורה זמינים במערה בעבור שאר בני המשפחה . המסגרת המשפחתית דאגה לצורכי הקבורה של מקורביה . בירושלים נתגלו מערות שהכילו עצמותיהם של עשרות ולעתים מאות מבני המשפחה . הליקוט הוא העברה מסודרת של עצמות מקבורה ראשונה לקבורה שנייה , בעיקר באותה מערה . נוהג הליקוט נובע ממניעים כלכליים טכניים לצורכי פינוי מקומות קבורה , ומותאם לאמונות ולדעות בנות זמנן . הליקוט מציין העברה מוקפדת של עצמות כסדרן , ואמור בדרך כלל בקבורה שנייה של יחידים . ליקוט עצמות לתוך גלוסקמות הוא המובהק ביותר , אך אין ודאות בעניין ליקוט בשלב הקדם גלוסקמתי . עם זאת , חייב להיאמר כי בממצא מכל מערות הכוכים מהמאה השנייה והראשונה לפסה"נ אין הוכחות שאכן התכוונו הקוברים ללקט עצמות מהכוכים ולהעבירן ליעד אחר . אפשר כי הליקוט הפך לצורך בעקבות הצטברות מתים במערה . 14 טוינבי , , 1971 עמ' 15 . 34 שמחות יד , ט ; תוספתא , בבא בתרא א , . 11 ראו לעניין זה גם הרמב"ן , תורת האדם , מא עי'ר ; קרויס , קדמוניות התלמוד , עמ' ; 112 ביכלר _, 16 . 1911 בהקשר זה מדברים הפרשנים והחוקרים גם בקבר הידוע ובקבר הנמצא וראו לעניין הנדון : היגער , , 1931 עמ' 49 מבוא ; גולדברג , תשט"ו , עמ' ; 122-121 _ולוטניק , , 1966 הערות ופירוש לשמחות יד , ח . 17 משנה , סנהדרין ו , ה . הבחנה בין פינוי לבין ליקוט על פי המקורות ראו אפשטיין , תרצ"א . 18 רחמני , תשכ"ד , עמ' . 28 19 יש המדגישים כי הליקוט הוא פינוי מקום לקבורה חדשה . קפלן , תשי"ד , עמ' ; 91-90 אבנימלך _, עמ' ; 30-29 הנ"ל , תשי"ז , עמ' 135 הדגיש כי הליקוט היה דרך קלה וזולה שחסכה את החציבה בסלע ואת ההוצאות הכספיות _שנתחייבו בדרך כלל ממקומות הקבורה . ראו סיכום ברוח דעה זו אצל רובין , תשל"ז , עמ' . 241-233 שם בעמ' 240 נכתב : "מכל האמור עד כאן נוכל להסיק שנוהג ליקוט העצמות והקבורה השניה קשור : ( א ) בטעמים כלכליים ) ; ב ) ברצון
|
|