|
|
עמוד:81
כיצד אפשר להסביר עובדה זו ? הסבר אחד הוא ההתגברות המשמעותית בעוצמת הלחימה , ששיתקה את המערכות האזרחיות ; אך הסבר זה אינו מספק , שכן גם בזמן ההפוגה היה קצב האכלוס איטי . הבעיה היתה מורכבת יותר ונבעה משתי סיבות עיקריות . האחת היתה רתיעתם של פליטים רבים מעקירה לשכונות ערביות נטושות ; הרתיעו אותם קרבתן של שכונות אלו לקו החזית , אי רצון להתרחק מן החנויות בצפון או במרכז העיר , שחולקו בהן הקצבת המזון שלהם , וכן אי הוודאות באשר למועד שובם אל בתיהם בשכונות המופגזות בגמר הלחימה . סיבה שנייה לאיטיות בשיכונם של פליטים יהודים בשכונות הערביות הנטושות היתה ארגונית מוסדית : הצבא היה הרשות שהחזיקה בשכונות הנטושות , 'משמר העם' הוא שנתן אישורי זכאות למעמד של פליט מלחמה _, ואילו תהליך השיכון עצמו היה בידי ועדת השיכון . _חוסר תיאום בפעולתן של הרשויות הללו מנע פעולה יעילה לשיכונם של הפליטים . הטיפול בפליטים בתקופת המימשל הצבאי בעת הקרבות ותחילת העברתם של עולים חדשים לירושלים , אוגוסט-נובמבר 1948 במשך החודשים אוגוסט-ספטמבר 1948 התרחשו שני שינויים שחוללו תפנית במצבה של האוכלוסיה היהודית בירושלים . השינוי הראשון היה השיפור במצב הצבאי של ירושלים . עד להפסקת האש שהושגה בסוף נובמבר , התמקדה הלחימה בקו המגע בין הכוחות הלוחמים . הצטמצמות מספר החללים מקרב האזרחים היהודים בחודשים אוגוסט-נובמבר , 28 לעומת 43 בחודש יולי בלבד , מלמדת על היחלשות ניכרת בעוצמת ההפגזות על השכונות . פריצתה של 'דרך בורמה' בראשית יוני והכשרתה לתנועה באוגוסט הסירה את המצור מהעיר ושיפרה לאין ערוך את הקשר בינה ובין אזור תל אביב . השינוי השני היה סיפוחו למעשה של חלק העיר שהיה בשלטון יהודי אל שטחה של מדינת ישראל , וכן חיזוק משמעותי של מערכת השלטון האזרחית בעיר . יושב ראש ועדת ירושלים , דב יוסף , מונה למושל צבאי מטעם מדינת ישראל , הפועל על פי חוקיה ומתוקף סמכות שהעניקה לו הממשלה . כמנגנון המנהלי של העיר החל תהליך של ארגון מחדש והשתלבות ברשויות המדינה , לרבות ארגון מחדש של המערכת שטיפלה בפליטי המלחמה . ועדת השיכון פורקה , ותוכנן להחליפה במחלקת שיכון שתפעל במסגרת המנגנון של המימשל הצבאי בעיר . השינוי במצב הצבאי ובמעמדה של העיר גם גרמו לשינוי בגישתם של הפליטים לגבי שיכונם , ולו זמנית , בשכונות ערביות נטושות . מחד גיסא , התקריות המתמשכות באזור קו המגע לא אפשרו לרבים מהם לחזור לבתיהם ; מאידך גיסא , הרגיעה היחסית באזורי העורף ותנאי המגורים הקשים במוסדות ציבור , בבתי קרובים , במקלטים וכדומה שברו את מחסום הפחד מפני מעבר לאזור לא נודע כשכונות הערביות . בהעדר רשות מוסמכת , עם פירוקה של ועדת השיכון ועיכובים שחלו בהקמתה של מחלקת שיכון חדשה , שהחלה לפעול במסגרת המימשל הצבאי רק בראשית אוקטובר , נקטו פליטים רבים יוזמה משלהם ופלשו למבנים נטושים , בעיקר בשכונת קטמון ואחר כך גם בשכונות אחרות בדרום מערב העיר , בקעה והמושבה הגרמנית , שהיו מרוחקות מקו החזית . אכלוס ספונטני זה נעשה ללא סדר או תכנון מוקדם ולא על פי קריטריונים לזכאות . אל הפליטים הצטרפו
|
|