|
|
עמוד:72
המבודדות , ברובע היהודי , בימיךמשה , בקריית שמואל שבשוליה הצפוניים של קטמון ובשכונת שמעון הצדיק הסמוכה לשיח' ג'רח . גם בחלקי העיר הערביים התחוללו תהליכים של נטישת מובלעות , שכונות מבודדות ואזורי תפר שנחשפו לפעילות מלחמתית אלימה . ערביי רוממה נטשו את מקומות מגוריהם , וכמוהם עשו ערבים מאזורי תפר בעיר העתיקה , משיח' ג'רח , מג'ורת אל ענכ שמצפון לימין משה וכן אלו שהתגוררו סמוך לשכונות יהודיות , כגון תלפיות ורחביה , או בתוכן . גם בריכוז הערבי השני בחשיבותו בעיר , בשכונות _קטמון והמושבה הגרמנית , החלו להסתמן בקרב התושבים הערבים תופעות של בהלה ונטישה . ככל שהתמשכו הקרבות כך התעצם תהליך הנטישה של האזורים הללו , עד כדי בריחת רובה של האוכלוסיה הלא לוחמת ממוכלעות _ומאזורי תפר , ובעיר נוצרה , כאמור , בעיית פליטים . לתופעה זו , יחד עם בעיות כלכליות שנגרמו עקב פגיעה בתשתית , אבטלה , מחסור והתייקרותם של מוצר מזון , ובצד היהודי גם עקב הניתוק ממרכז האוכלוסיה במרחב תל אביב , היתה השפעה קשה על אוכלוסיית העיר בכללה . רבים , בהם גם תושבי אזורים שלא נפגעו ישירות מפעולות מלחמה , העדיפו לצאת מירושלים ולעבור להתגורר בחלקי הארץ שהמלחמה הורגשה בהם פחות , ואחדים אף ביקשו לצאת אל מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל המנדטורית . הטיטול בבעיית הפליטים היהודים — הגל הראשון הפליטים הציבו בעיה קשה לפני המנהיגות היהודית בעיר . כתנאי מלחמה בעיית פליטים הולכת וגדלה עלולה לחולל סחף כיכולת עמידתה של האוכלוסיה האזרחית כולה הדמורליזציה בקרב לוחמים ולא לוחמים כאחד , תוך אובדן אמון במנהיגות האזרחית ובמפקדים הצבאיים . עם פרוץ המלחמה היתה ירושלים מקום מושבם של המוסדות הלאומיים , אולם בדצמבר 1947 העדיפה מנהיגות היישוב לעבור לתל אביכ , שנוכחות הבריטים כמעט לא הורגשה בה , בניגוד לנוכחותם הבולטת בירושלים . מבנה הקהילה היהודית בירושלים היה בעייתי מבחינת רכיביה של האוכלוסיה ויחסם למפעל ולמאבק הציוני . חלק מן האוכלוסיה נמנה עם שורותיה של אורתודוקסיה דתית שהתנגדה לציונות . אחדים השתייכו למה שהיה קרוי 'היישוב הישן , ' והם אמנם לא התנגדו לציונות , אך גם לא הזדהו כליל עמה ועם מטרותיה ולא מיהרו ליטול חלק במאבקיה . ההתפתחות הכלכלית המועטה של העיר לעומת התפתחותם של המרכזים העירוניים היהודיים כמישור החוף הביאה למאזן הגירה שלילי כקרב יהודי העיר , ורבים מן העוזבים נמנו עם אלו שהיו יכולים לתרום להגברת חוסנה של הקהילה היהודית בירושלים מבחינה לאומית , כלכלית וחברתית . חולשתה הכלכלית והחברתית של הקהילה היהודית בירושלים , לעומת תל אביב או חיפה , השתקפה גם במעמדה של המנהיגות המקומית כעיר . המתח הלאומי שהלך וגבר בתקופת המנדט שיתק את פעילותה של העיריה , מאחר שחברי מועצתה ועובדיה בני שתי הקהילות הלאומיות בעיר לא הצליחו לפעול יחדיו במסגרת גוף מוניציפלי זה . 'ועד
|
|