|
|
עמוד:70
ערב פרוץ מלחמת העצמאות , ביומו האחרון של חודש נובמבר של שנת , 1947 נאמדה אוכלוסייתה של ירושלים ב 160 עד 165 אלף תושבים , מהם כ 100-95 אלף יהודים וכ 65 אלף ערכים . אוכלוסייתה היהודית של ירושלים התרכזה בעיקרה במערב העיר , באזור שבין שכונת סנהדריה בצפון ובין _קריית שמואל בדרום . חלק קטן מן האוכלוסיה היהודית התגורר בשכונות שלא נכללו בגוש זה : יותר מ 2 , 000 מהם ברובע היהודי בעיר העתיקה , כ 1 , 400 בימין משה וכ 1 , 200 בשכונות היהודיות שבדרום העיר — מקור חיים , תלפיות , צפון תלפיות וארנונה . כן התגוררו יותר מ 500 יהודים בשכונות שרוב אוכלוסייתן היה לא יהודית , כגון המושבה הגרמנית ודיר אבו טור . רוב היהודים כעיר התגוררו ברצף בנוי אחד או באזורים שהופרדו בתוואים טופוגרפיים ולא היו ביניהם ריכוזי אוכלוסיה לא יהודית . לעומת זאת , תפרוסת מגוריה , של האוכלוסיה הלא יהודית היתה שונה . _הלא יהודים , ברובם המכריע ערבים , התגוררו בשני גושי שכונות נפרדים . האחד היה במזרחה של העיר , כאזור שבין שיח' ג'רח בצפון ודיר אבו טור בדרום , שכלל גם את העיר העתיקה ; באזור זה התגוררו כ 43 אלף נפש , מהם כ 28 אלף מוסלמים והיתר נוצרים , _ש 2 , 000 מהם היו לא ערבים . גוש השכונות השני של התושבים הערבים היה כדרום מערב העיר , והוא כלל את השכונות _קטמון , המושבה הגרמנית והמושבה היוונית ; אוכלוסייתו של גוש זה נאמדה ב 24 אלף נפש , ורובם-כ 15 אלף , היו נוצרים . רוב הדירות באזור זה נבנו בשלהי התקופה העות'מאנית ובזמן השלטון הבריטי לאוכלוסיה בעלת אמצעים , ואיכותו היתה טובה לעומת הדירות באזורים אחרים בעיר , כגון , העיר העתיקה או שכונות יהודיות ותיקות במרכז העיר החדשה . כין מערבה למזרחה של ירושלים , דהיינו בין ריכוזי האוכלוסיה היהודית והערבית , הפרידו אזורי בטחון של הצבא הבריטי ' ) בווינגרדים , ' כפי שכונו בציבור היהודי . ( מציאותם של אזורים אלו הגבירה את בידודם של אותם היהודים שהתגוררו מחוץ לאזורי הריכוז העיקריים של האוכלוסיה היהודית בעיר , וכן החריפה את הניתוק בין שני ריכוזי האוכלוסיה הערבית . שינויים בתפרוסת האוכלוסיה בזמן הקרבות הסטטיים מדצמבר 947 ו עד אפריל 1948 תקופה זו החלה עם שריפתו של המרכז המסחרי ברחוב ממילא , מצפון מערב לשער יפו , והסתיימה בראשית אפריל , עם החרפת הקרבות סביב העיר ואחרי כן בשטח העירוני , שהתאפיינה כמעבר מקרבות סטטיים למלחמת תנועה של הכוחות היהודיים , שכבשו אזורים ערביים . המאפיין הסטטי של המאבק היהודי-ערבי בחודשים אלו היה בעיקרו תולדה של שני גורמים : האחד היה חולשתם הצבאית של שני הצדדים , שהתבטאה כמחסור במגויסים ובכלי נשק ; השני היה חשיבותה של ירושלים לבריטים : עקב קדושתה והיותה מקום מושבו של שלטונם . הם ריכזו בעיר כוחות צבא גדולים , והגבילו בכך את פעילותם
|
|