|
|
עמוד:520
הבריטית העקרונית שלא להשקיע כספים מאנגליה בארצות ששלטה בהן , אלא להשתמש בארצות אלה אך ורק במקורות כספיים מקומיים . מדיניות זו הייתה בעוכריה של ירושלים , שכן כמעט שלא נמצאו מקורות תקציביים מקומיים לפיתוח העיר , והיא הייתה דלה במקורות כלכליים טבעיים . נראה שהדבר תאם גם את השקפתם העקרונית של הבריטים באשר לירושלים , שכן הם חשבו שצריך להמשיך ולשמור עליה בעיקר כעיר היסטורית קדושה ולמנוע כניסת תעשייה ופיתוח מודרני לתוכה . הגורם הערבי העביר לתוך העיר את מתח הסכסוך הלאומי היהודי ערבי בשילוב אלמנטים דתיים . אין פלא כי גורם זה מנסה אף כיום להשתמש באירועים ובדוחות מתקופת המנדט כגון דוח ועדת הכותל , ועדת שאו וועדות בריטיות נוספות כדי לחזק את טענותיו הדתיות באשר לבעלותו וסמכותו על המקומות הקדושים בעיר העתיקה . הסכסוך שלו עם העדה היהודית בעיר והמתח סביבו התפתחו והתעצמו בתקופת המנדט והפכו למורשת שלילית הקיימת עד היום . הגורם היהודי המרכזי , התנועה הציונית , גם הוא לא דאג להמשך גידול האוכלוסייה היהודית החדשה בירושלים . הוא לא כיוון חלק ניכר מן העולים החדשים לקליטה כלכלית בעיר ולא דאג לשילוב מפעלים יצרניים משלו בתוכה . רעיונות , הצעות ותכניות רבות לפיתוח העיר הועלו אמנם על ידי המוסדות הציוניים , ועד הצירים , ההנהלה הציונית , חברת ' הכשרת היישוב . ' ומנהיגים ציונים רבים דיברו גבוהות על פיתוח ירושלים ; אך מעט מאוד מכל אלה הוגשם , וגם זאת בעיקר בזכות הפעילות של תושבי העיר עצמם . כמעט כל אשר נעשה ונבנה בעיר בתקופת המנדט הבריטי נעשה ונבנה על ידי תושביה הוותיקים של העיר ועל ידי תושבים חדשים שבחרו לבוא ולחיות בה . עם זאת , ירושלים היהודית לא הפכה בתקופת המנדט הבריטי ליעד אידאולוגי לעלייה ולקליטה של העליות הציוניות , וליעד לפיתוח כלכלי מודרני בעבור אנשי התנועה הציונית אשר הפכו עתה לגורם הדומיננטי ביישוב הארץ . מיד לאחר המלחמה ובתחילתה של תקופת המנדט הבריטי , דומה היה כי הנה התנועה הציונית מניפה את דגלה האידאולוגי של ירושלים החדשה ; אך עד מהרה נתברר שהייתה זאת תקווה שווא . העשייה בתקופת המנדט של שלושת הגורמים — הבריטי , הערבי והיהודי — הפכה למורשת הן מהצד החיובי והן מהצד השלילי לתקופות שבאו אחריה ועד היום . חלק ניכר מיתרונותיה ומבעיותיה של ירושלים הנוכחית טמונים ביסודם בתקופת המנדט .
|
|