|
|
עמוד:483
זכורה לטוב ההקלטה ההיסטורית של 'התקווה' לכבוד הצהרת בלפור ושחרורה של ירושלים . שנת ההקלטה היא . 1919 כבכל ההקלטות המוקדמות , הושר השיר במתכונת שונה ורחבה יותר מן ההמנון הנוכחי . המבצעת הייתה זמרת האופרה אלמה גלוק _, ששרה את השיר בנוסחו המוקדם : 'התקווה הנושנה לשוב לארץ אבותינו , לעיר בה דויד חנה , ' במקום 'התקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו , ארץ ציון וירושלים . ' גם הלחן הושר בגרסתו המוקדמת . כנהוג באותם ימים , היא שרה בית נוסף : כל עוד מי הירדן בגאון מלוא גדותיו יזולו ולים כנרת בשאון בקול המולה יפולו ראוי ? לזכור שהקלטת שיר עברי _על ידי זמרת בין לאומית בחברת ההקלטות היוקרתית _91 $ _^ \' _0106 ץ _\ 111 _^^ שתקליטיה נפוצו בכל העולם , נחשבה אז להישג מיוחד של הזמר העברי . את כל התמלוגים תרמה הזמרת ליישוב הארץ . התקווה מלים : נפתלי הרץ אימבר לחן : בעקבות לחן מולדאבי עממי א . כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה , ולפאתי מזרח קלימה עין לציון _צופןה ' עוד לא אבדה תקוותנו התקרה הנושנה -.לשוב לארץ אבותינו , לעיר בה דוד דונה . ב . כל עוד דמעות מעינינו יזלו כגשם _? ךבות וךבבות מבני עמנו עוד הולכים על ק ברי אבות י עוד לא אבדה ... ג . כל עוד חומת מחמדינו לעינינו מופעת , ועל חרבן מקדשנו עין אחת עוד דומעת : עוד לא אבדה ... ד . מי כל עוד ה _^ ךךן בגאון מלא גדותיו יזלו . יל ? ם כנךת בשאון בקול המולה יפלו ; עוד לא אבדה ...
|
|