|
|
עמוד:459
עזרא אהרון שנשלחו אליו זכו רק לדברי התנצלות מנומסים . גם הביקורות שפרסם ב'דבר' על השירים שהושמעו ברדיו מהוות מעין דיסוננס במסכת השבחים ההרמונית שזכה להם האמן באותה עת . הדבר מעורר תמיהה , בייחוד לאחר ששנים לפני שעזרא אהרון הגיע לירושלים פרסם מנשה רבינוביץ מאמר נלהב בעל אופי אידאולוגי , בו העלה על נס את המוזיקה המזרחית ואת חשיבותה למוזיקה הישראלית המתחדשת . במאמר 'היהדות במוזיקה' רבינוביץ האדיר את מעלותיה של המוזיקה המזרחית , ובשיר ההלל ששר לה באותו מאמר טען שהיא טבועה בלבם של מלחינים יהודים מפורסמים כמנדלסון , מאהלר ושנברג 'עם כל השכלתם המערבית . ' על כן , הגיע למסקנה ש'ההישענות עליה היא צו השעה למוזיקה העברית המתחדשת . ' מוזר אם כן שהיה מסויג למדי ביחס לניסיונותיו האמנותיים של עזרא לשלב מזרח ומערב ביצירתו . את היצירות על שני שירי ביאליק ךהתרזה' ו'מי יצילנו מרעב , ' ושירו של עמנואל הרוסי 'אביגיל ( ' שהושמעו בתכנית הרדיו של עזרא אהרון , מכנה רבינוביץ 'התאמת מנגינות ברוח המזרח ; ' והוא מוסיף שבמשך 25 דקות שר עזרא אהרון רק שלושה שירים 'מבלי שיגיע אפילו לדרגת וריאציה . ' על הליווי הכלי הוא כותב , 'הוא נשאר בגבולות הפרימיטיביים ביותר . ' והדבר החמור מכול לדעתו היה היעדר ההתאמה בשילוב של 'מנגינות מזרחיות פרימיטיביות לפיוטים מאת סופרים יוצאי המערב וחסרי הפרימיטיב המערבי , הקונפליקט בולט לאוזן אבל הפתרון הוא בגדר האפשרות . ' מה שמשתמע מהתפיסה הבסיסית של המבקר הוא שזו פשוט אינה מוזיקה אמנותית . דעה זו שבה ועולה ביתר שאת במאמר נוסף שלושה שבועות מאוחר יותר . 'שמענו שנית את עזרא אהרון במוזיקה עברית מזרחית . מתעוררת ההרגשה שלפנינו פרימיטיב בעל ערך רב הזקוק לניתוח ולימוד מצד יודעי מלאכת הקומפוזיציה כדי להעלותו למדרגה אמנותית . ' משמע , ספק בכלל אם מוזיקה זו מסוגלת להתעלות לדרגת אמנות ( הכוונה כנראה לנורמות המערביות המקובלות . ( דברים אלה , שיש בהם מידה לא קטנה של בורות , עומדים בסתירה מוחלטת לעולמה האסתטי של האמנות המוזיקלית המיוצגת על ידי עזרא אהרון , שזכתה לתחילתם של מלחינים ומוזיקולוגים אשר הכירו והוקירו אותה . לשם הבהרה , כדאי להביא פה כמה הערות על התפיסה היצירתית של האמנות המיוצגת על ידי עזרא אהרון . מושג היצירה קשה לדבר בהקשר זה על יצירה מוזיקלית ויוצרים במובן המקובל במוזיקה המערבית , בעיקר בשל היעדרו של נוסח רשום מוגדר . הדבר נכון אפילו לגבי יצירות המיוחסות למלחין ידוע זה או אחר . התפיסה העקרונית של היצירה מותירה לאמן המבצע מידה רבה יחסית של חופש , שבבסיסו עומדת ההנחה כי המבצע אמור להיות גם בעל כושר יצירה ואלתור . העשייה המוזיקלית תלויה אפוא במיומנותו , כישרונו ומצב רוחו , וכן בטיב הקהל השומע ובתגובותיו . כמובן שלא הכול מאולתר , וכל הופעה כוללת קטעים מולחנים ג אבל המבצע נהנה מחופש מרובה גם בביצוע קטעים כאלה . הוא רשאי לאלתר מבואות וקטעי 13 דבר , 2 ביולי . 1937
|
|