תגובות

עמוד:427

ציורי ההרים של אנה טיכו הם שיקוף אקספרסיוניסטי , גם אם מקורות ההשראה של כמה מאמנינו הוא האקספרסיוניזם הגרמני . טקסטורות של שרשרות ההרים אינן מצויות כאן . הציירים שהוזכרו בהרצאה באו לירושלים , אבל לא העתיקו הנה את תופעות האלפים . בבואם לירושלים יש להם היש שנגד עיניהם . כמו כל צייר , היש הזה הוא היש הממשי הסובב אותם , זהו המקום המקיף אותם . הם יכולים לצייר את הנשקף מחלון חדרם , או בצאתם החוצה י הם מגיעים עד גבול יהודה , גבול רך היורד והולך אל עבר המדבר . רק אחרי שקבענו את ההר ' ) הגבעה ( ' הקונקרטי כמקור השראה נוכל ( אם נרצה ) לתלות בו גם ממדים סמליים או מטפוריים יותר . יכול להיות ( ויכול גם שלא ) שהרי מדבר יהודה מציינים פגישה עם סבך קשה של הקיום הציוני יהודי שסבב אותם . ההרים ( על כל תצורותיהם ) הם תאטרון העין הרואה , ומן התשתית המקומית הזאת אפשר להעפיל ( מי שרוצה ) אל עבר אקסטזות אידאיות שנאמרים בהן דברים על הקשר בין אלוהים אדם אדמה . ציירי ירושלים שאנו עוסקים בהם מתארים את ירושלים ( עץ ואבן ) כפי שוון גוך מתאר את החמנייה . בטרם נתלה כחמנייה את כל קשייו הפנימיים הרוחניים של הצייר , טוב נעשה אם נאמר דבר על הטקסטורה הציורית של החמנייה הזאת ועל ערכה וייחודה הציוריים . גם אם ארדון הוא 'קבליסט יהודי , ' הוא קודם כול איש צבע . על סודות משיכת המכחול , על טבלת הצבעים ועל הלשון החד פעמית שלו , על כך עלינו לדבר . מעבר לתשתית זו מצויה הדיוטה הנוספת . אבל מה אפשר לומר על עדותם של ציירים על הארץ ועל ירושלים ? שהרי אנו עוסקים בהם משום שקרקואר , טיכו וארדון היו שם ! הערה נוספת : נאמר לנו שאין דמויות אנושיות בין ההרים הללו בציורים שלפנינו . אבל הצייר נמצא כאן בכל קוץ ובכל טרסה ומול כל זית . הוא המפזר ( בדרך שהוא מוצא לנכון ) את בתי הכפרים , את צריחי המסגדים וכדומה . נכון , בכל האלמנטים החזותיים האלה יש סבך גדול . סבך זה ( אישי , ציבורי , רוחני ) הוא פועל יוצא של מפגש האמן היהודי עם העכשיו הממשי שלנגד עיניו . ודאי שמפגש זה הופך אצל הציירים לעניין מורכב , מעצם מורכבותם הביוגרפית האנושית ולא משום שהם מבקשים ( אולי , ואולי לא ) להביא ביצירותיהם איזו מטפיזיקה של גילוי אלוהי בעיר הקודש . להבהרה , קחו דוגמה אחרת : זריצקי , הנמצא בשנות העשרים בנחלת שבעה בירושלים , מצייר דווקא אקליפטוסים שקופים , אווריריים בצבעי מים . לאחר זמן קצר הוא עוזב את העיר , שכנראה לא התאימה לאישיותו , ועובר לתל אביב . שם , מעל המרפסת הלבנה הוא מצייר גגות לבנים הפונים אל הים המשתרע עד לאופק . האם יש לתלות בפתוח ובשקוף עמדות פילוסופיות מטא ריאליות , או אולי מוטב לחפש את מובן הדבר במעשה האמנותי ובפואטיקת הצייר כמו גם במבנה המיוחד של אישיותו ? זריצקי יורד מן 'ההרים , ' כפי שחבריו הציירים נשארים 'על ההרים , ' בגלל טמפרמנט אישיותם , צירופי מקרים וכדומה . אפשר להסביר את הציירים 'הירושלמים , ' כמו גם את זריצקי , מתוך 'העין הרואה' ומתוך רצונם להעיד 'היינו שם . ' האם ציור המקום הירושלמי , על שלל המוטיבים שלו , סיפק להם הזדמנות לעסוק במצוקותיהם האישיות והלאומיות ? זו אינה השאלה האמתית בדיון זה , גם אם אפשר להשיב עליה בחיוב . אם היו להם 'ספקות' או 'ייאוש' או 'דין ודברים עם האלוהים' הם עשו זאת דרך כישרונם כציירים , והם קיבלו את משמעותם רק דרך אמצעי הציור . הם ביקשו מעל לכול ולפני הכול לצייר ציורים , להיות אמנים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא