|
|
עמוד:414
שבסימן הכיליון . הרישום הוא טקסט על גבי טקסט , פלימפססט המסמן זמן בזה שהוא מטיל את מורא האל זמן , משמע המוות . עוד נשוב אל הקשר זה . הימים שבהם נוצר המפגש הראשוני של אנה טיכו עם הרי יהודה היו גם הימים 1926 ) בקירוב ) שבהם פגש לאופולד קרקואר , יוצא וינה אף הוא , אותו נוף . אפשר שקרקואר אף קדם במעט לטיכו . האם הייתה גם זו פגישה מטפיזית דומה ? כך מתאר ד"ר קרל שוורץ ( בספרו מ ( 1941 את רישומי הרי יהודה של לאופולד קרקואר : יצירותיו מתארות מכלול רשמים , מעין אקורדים ציוריים , שהוא מבקשם ומוצאם בנקעי ההרים השוממים המכוסים שברי סלעים וחלוקי אבנים שבסביבות ירושלים . שם מתעורר בו הדרמטיקן . בדממה האיומה של הטבע מוצא הוא את ארץ התנ"ך .... וכך נוצרים דפים בני אלמות אלה המתרוממים לגדולה סמלית בקוויהם העזים ועל ידי הרושם העז של הבהיר והכהה ובצבוץ האורות בין הצללים הקודרים המטילים אימה . הרישום באקורדים מוזיקליים ובדרמה סמלית המופקים מן 'הדממה האיומה' ו'הצללים המטילים אימה , ' האסוציאציות הניטשיאניות מ'הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה , ' עובדו לכלל מושגים פנומנולוגיים אקזיסטנציאליסטיים בטקסט ידוע למדי שכתב מרטין בובר ב 1955 ( ביום השלושים לפטירת האמן . ( בובר הדגיש את בדידותו של קרקואר : 'בדידותו של קרקואר פגשה את בדידות הנוף הזה ; ובהשפעתה של זו נהפכה בדידותו שלו והיתה לאחרת . ' קרקואר תואר בידי בובר כמי ש'קיבל וחיבק את התופעה , ' 'עד שעלה בידו להיאחז בה מבפנים כביכול בדינמיקה של בדידותה הפנימית , שהיתה מקבילה ונענית לבדידותו שלו . ' בובר ייחס לנוף הרי יהודה , מלבד הבדידות , 'תנועת הפרודות הנעלמת מכל שיעור ותפיסה . ' דומה אכן _ש'ייסורי הבדידות' של קרקואר אפשרו לו חדירה למין _^ 1131 מ _613 ( ה'משך הברגסוניאני , אשר כמו הוטמע ועוכל בתיאורו הניטשיאני של בובר . ( תודגש העובדה שאת נופיו רשם קרקואר בלילות בביתו ולא לפי סקיצות כלשהן ( הגם שיצא לעתים אל הנופים , על פי רוב בלוויית ידידו הצייר מירון סימה , ושב עם סקיצות . ( הרי ירושלים של קרקואר בוקעים אפוא מתוך עשייה קדחתנית ( בת האמן , פרופ' טרודה דותן , זוכרת את קצב דפיקות הגיר על השולחן ) של אמן לבדו לעת לילה . תשע שנים קודם להבחנות הבובריאניות שהובאו לעיל כתבה אלזה לסקר שילר , ידידת בני הזוג קרקואר , שיר על לאופולד , ובעיקר על רישומי הרי יהודה שלו : 'כיפות שמים שצנחו לארץ / התאבנו והתגבנו לרוכסי הרים . ' שמים אלה , שנפלו והפכו להרים , אינם דוממים , לפי המשוררת , שכן הם זועקים 'זעקת צבעים אל אלוהים ' ! זאת ועוד , 'אתה שומע בתמונה את קול לבו / של מדבר הר והוא פועם בתנומתו . ' הרי יהודה בבחינת ישויות 21 שוורץ , האמנות יהודית החדשה ( לעיל , הערה , ( 3 עמ' 22 . 119-118 לאופולד קרקואר , עורכים : מאירה פרי להמן ומיכאל לוין , ירושלים 1996 ( להלן : לאופולד קרקואר , ( עמי 23 . 17 שם . 24 שם . 25 שם , עמי . 11 תרגום : יצחק שנהר .
|
|