|
|
עמוד:399
בירושלים . זה לא כבר קראתי דברים שכתב הסופר והמבקר שלמה צמח ביולי , 1929 לאחר הטבח שנערך ביהודי חברון . חרף כל ההבדלים בין הזמן ההוא לזמננו היום ישנו איזה מכנה משותף בין האירועים הקשים ההם לבין אינתיפדת אלאקצה , שהחלה בירושלים . המנהיגות הפלסטינית מכריזה על סכנה הצפויה מידי היהודים למסגדי חארם א שאריף ומגייסת המונים בארץ וברחבי העולם הערבי והמוסלמי להגנה על קודשי האיסלם . הכל מעורב פה , קנאות לאומנית ודתית וקריאה לג'יאהד . גם בקרבנו , ניתנה האמת להאמר _, נמצאה קבוצת יהודים שכוננו מחתרת ודנו גם בהרס מסגדי הר הבית כדי לפנות מקום לבית המקדש השלישי בעזרת המשיח שיבוא . מאידך גיסא אומר עמוס עוז , יליד ירושלים , לאחר ששת הימים , שהוא צועד בסמטאות העיר העתיקה ו'עוזי' בידו כאיש זר בעיר זרה . וזה עמוס עוז שכה היטיב לכתוב על ירושלים המנדטורית ב'הר העצה הרעה , ' שם ניצב ארמון הנציב הבריטי . כמה ימים לאחר כיבוש הר הבית שוטטתי לא הרחק ממלון המלך דוד , שבו אנו מעלים כעת את התקופה המנדטורית . עדיין לבשתי מדים . פגשתי את אורי צבי גרינברג . אמרתי לו : 'אורי צבי חלומך התגשם ! ירושלים השלמה בידינו ! לפני 30 שנה ניבאת על כך . ' התכוונתי לכתוב בשיר 'יהודה היום , יהודה מחר , ' הנועל את 'ספר הקיטרוג והאמונה' שלו , שראה אור בשנת . 1937 באותו שיר הוא מנבא את מלחמת העולם השניה ואת הקרב על בריטניה שהתרחש בשנת , 1940 את התקפות חיל האויר הגרמני , הלופטוואפה , על לונדון . שלוש שנים לפני כן הוא כותב בשיר ההוא — 'אני חז את נשרי עמלק מהריינוס עפים אלי גג הווסטמינסטר הרם . ' להלן הוא צופה מראש את קץ האימפריה ברחבי תבל ואת סוף השלטון הבריטי בארץ הזאת . אך הוא חוזה פורענות קשה שתפקוד אותנו טרם שתבוא הגאולה : 'אני רואה ענויים שיבואו עלי / ... אני שומע הרבה יללות באזני / ... אני רואה בתי כלא עבים , תליות — / בירושלים , ביפו , בעכו - ופני / סיקריקין יהודים נידונים למיתה . // אני רואה איך הללו הולכים לתליה / ושחרית ירושלים בשעוות פניהם . ' כאמור , הוא מנבא בשנת 1937 את סוף שלטון המנדט הבריטי : 'אני רואך היורדת בים חיפה וביפו / אלי אניות אנגליות להפליג . ' - - הוא רואה בעיני רוחו את נצחון מלחמת ששת הימים , שתבוא 30 שנה אחר כך : 'ואני רואה כבר סיעת אווירוני במחוג / על פני הר הבית חגה ביום חג ... / ודגל דוד — במגדלו של דוד' למשמע דברי על התגשמות חזונו ושיחרור ירושלים והר הבית פרץ המשורר בצעקה : ' לא ' ! והמשיך 'הר הבית אינו בידינו . ירושלים לא תהיה בידינו וארץ ישראל אף היא לא תהיה בידינו . הכל אבוד ' ! הוא כעס על משה דיין שהפקיד את הר הבית בידיו של הוואקפ המוסלמי ועל הרבנות הראשית שאסרה עליית יהודים להר . הוא הסביר לי שמי ששולט בהר הבית שולט בירושלים ומי ששולט בירושלים שולט בארץ ישראל . 'הכל אבוד , ' חזר ואמר . ואני התל אביבי והחילוני אמרתי זז 'הר הבית אינו תנאי לתהליך אלא סוף התהליך . ' אך הוא מאן הינחם . והנה שוב פרצה האש בירושלים , על הר הבית , ו'מלחמת אלאקצה' נמשכת בדימום היומיומי וירושלים במוקד הרעש ההיסטורי . לא רחוב אלנבי ולא דיזנגוף סנטר . ירושלים ותל אביב . אך אין קיום לזו בלא זו . ירושלים , ירושלים . סר רונלד סטורס , מושל ירושלים , אמר ב 1920 את הדברים האלה : ' ירושלים היא העיר היחידה בעולם שבה אדם יכול לבחור את המאה שהוא רוצה לחיות
|
|