|
|
עמוד:394
כל מה שכתב אבנר הולצמן נכון ומוכח , אבל באותה מידה אפשר היה לבחור דוגמאות אחרות נוספות של יוצרים ויצירות ולהגיע למסקנות אחרות מבוססות לא פחות , או לפרש אותן יצירות עצמן פרשנות אחרת , שונה ולעיתים אפילו הפוכה . ההתחבטות בין סבך הרגשות ביחס לירושלים , ובין התיאורים המקוטבים , איננה מוכרעת גם באותן יצירות שנזכרות במאמרו של אבנר הולצמן , והתחושה היסודית העולה מהם פתוחה , ונתונה לשיקול דעתו של הקורא ולמסקנותיו האישיות מקריאתו . כך ביצירותיהם של דוד שחר , שולמית הראבן , עמוס עוז ואף ב'תמול שלשום' ובמיוחד ב'שירה' של _עגנון . הקורא מביא את עצמו אל היצירות , ומכיוון שהמציאות הירושלמית המתוארת בהן היא מורכבת ומסובכת ואיננה מוכרעת , הרי היא ניתנת לפרשנויות שונות ואף מנוגדות . כך עושים היוצרים עצמם , כפי שמדגים זאת הולצמן במובאות מתוך היצירות עצמן ומתוך דבריהם שמחוץ ליצירה , וכך עושה כל קורא המממש את התיאורים המתוחים והמנוגדים בהתאם להשקפת עולמו ולציפיותיו . ( ב ) העקרון הביוגרפי הקביעה שהתיאור המקוטב הוא בעיקר נחלתם של אלה שלא קשרו את חייהם עם ירושלים ' וכולם שהו בה כאורחים לשעה קצרה או ארוכה , ' נכונה ואינה נכונה בעת ובעונה אחת , תלוי באיזה יצירות בוחרים להתמקד . הזרות לירושלים אינה רק נחלתם של אלה שאינם חיים בתוכה , כשם שהרגשת הבית בתוכה , אינה רק נחלתם של אלה החיים בתוכה . התמונה היא הרבה יותר מורכבת ומסובכת , ואפשר להוכיח כזאת אבל גם אחרת , אם לא לומר את ההיפך . אני מבקשת להציע עקרונות נוספים לפיהם אפשר למיץ , באופן חלקי , תמיד באופן חלקי , את תיאורי ירושלים בספרות העברית לדורותיה : ( א ) העקרון האידיאולוגי . נדמה לי שיש יותר תוקף לעקרון האידיאולוגי , שהוא גם המכתיב את הביוגרפיה . השקפת העולם האידיאולוגית של היוצר היא שמכתיבה את יחסו לירושלים ואת ביטויו ביצירתו , והיא גם המשפיעה אם לבחור לגור בירושלים או מחוצה לה , בתל אביב או במקומות אחרים . ( ב ) העקרון הרגשי . לא פחות חשוב ומשפיע על היחס לירושלים ותיאוריה הוא התחושה האישית : ההרגשה של קירבה או ריחוק לירושלים . קשה לדעת מה קדם למה : ההרגשה או האידיאולוגיה . ואיך הן משפיעות ומתגברות זו את זו . האם ההרגשה נובעת מעמדתו האידיאולוגית האפריורית של היוצר , או שעמדתו האידיאולוגית היא זו שמשפיעה על הרגשתו ? הרגשה זו של קירבה וריחוק נוסחה על ידי גרשון שקד , בהרצאת הפתיחה שלו לקונגרס העולמי השנים עשר למדעי היהדות ( כ"ד בתמוז תשנ"ז : ( 'ירושלים בספרות העברית ( ' ופורסמה ב'מדעי היהדות , 38 , ' תשנ"ח : ( 'ככל שאדם רחוק מן העיר , בזמן או במרחב , היא יותר סמלית בעיניו ; וככל שהוא קרוב אליה , הופך הסמל לממשות קונקרטית' ( עמ' . ( 16
|
|