|
|
עמוד:392
אצל דוד שחר . ( מצד אחר ניכרת אצלם נטייה להרחבת טווח המבט , וסימנה המובהק — המקום הנרחב שייחדו לעיצובן המפורט של דמויות לא יהודיות . ירושלים של סופרים אלה היא מקום מיפגש קוסמופוליטי נינוח של בני עדות , דתות ועמים שונים בחסות השלטון הבריטי , אך היא גם סיר לחץ מבעבע , זירה של עימות לאומי אכזרי המתפרץ במחזוריות קבועה ומפיל חללים בכל הצדדים . היא עיר טרשית צחיחה ולוהטת , כפי שחוזר ומדגיש עמוס עוז , אבל לעיתים מתגלים בה חזיונות של יופי עילאי , כגון אלה המציפים את הרומן של שולמית _הראבן . היא עיר ריאלית , חומרית ומחוספסת מאוד ובעת ובעונה אחת ישות מופשטת , ספוגה רוחניות . ניגודים אלה ואחרים משקפים את המתח , שכל סופר מתמודד עמו בדרכו , בין ראייה ריאלית מפוכחת לבין נוסטלגיה למחוז הילדות שאין לו תחליף . ' עדיין אני אוהב אותה אהבה קשה , כפי שאוהבים אשה מתנכרת / הציע עמוס עוז נוסחה אפשרית לסימונו של מתח זה . תואר כאן , אפוא , תהליך ספרותי של התקרבות הדרגתית אל ירושלים המנדטורית . ראשיתו בראייתם המוכללת המנוכרת של אורחים לשעה , המשכו בנסיונם המנוגד של מי שבחרו להתיישב בה לאחוז אחיזה ממשית ולו בחלק מחלקיה , ואחריתו בחיבה הסלחנית המאוחרת שגילו כלפיה הסופרים שצמחו בה , בשעה שניסו ללכוד במלים את הקרנבל הקשה , המוזר והטראגי שהתחולל לעיניהם בילדותם , והמוסיף להתנהל בעירם בגלגולים ובהמשכים שונים עד היום הזה . 77 עוז , 'עיר זרה' ( לעיל , הערה , ( 63 עמ' . 209
|
|