|
|
עמוד:390
של בריטים ושל ערבים , והמעגלים האנושיים הרחבים יותר מורכבים מערב רב של בני כל הדתות , הלאומים והמעמדות החברתיים . יותר מסופרים אחרים השקיע שחר מאמץ בעיצוב אינדיווידואלי של גיבורים לא יהודיים , כגון סוחר העתיקות הערבי הערמומי בולוס אפנדי , או הקצין הבריטי נוירון שתאוותו לצילום מביאה עליו את מותו בידי המון ערבי משתולל . את המיגוון האנושי הססגוני בירושלים הוא ממחיש בתמונות חוץ קולקטיבית רחבות , מהן טקסיות וחגיגיות ומהן פרועות ואלימות : טקס קבלת הפנים לקיסר היילה סילאסי ליד הקונסוליה האתיופית _ב ; _1936 פריצתם של המוני ערבים משולהבים משער יפו לפרוע ביהודים ; מהומה שהתחוללה בשעת הכתרתו של הרב עוזיאל בתואר ראשון לציון ו התנפלות של קהל חרדים זועמים על צעירה קצרת מכנסיים המטיילת ליד מאה שערים ; מסיבת גן בארמון הנציב העליון . זהו הצד המוחצן של הקלחת האנושית הירושלמית , אך בעת ובעונה אחת מדגיש שחר את ההיבטים המופנמים והכמוסים שלה . מספר פעמים מהרהר המספר במה שמסתתר בתוך מיתחמי האבן הסגורים שבשכונת ילדותו , 'אלה גדרות האבן העבות והאטומות המקיפות כליל את החיים הספונים בתוכן ... בה בשעה שכל אחת מהן סוככת על קילוח חיים נבדל ויחיד בגונו ומיוחד בצלילו ובטעמו ובנפתוליו . ' חלק מן המיתחמים האלה מושכים את לבו במסתוריותם , ואחרים — כגון המנזר הקופטי והכנסייה החבשית הצמודה אליו — מעוררים בו בעיקר ניכור ודחייה בשל הזרות המוחלטת שלהם לעולמו שלו . מצד אחד מבקש שחר להתרפק על ירושלים המנדטורית כמרחב לבנטיני אידילי , ששורשיו בתקופה העות'מאנית , והמאפשר את קיומם יחד של יהודים , נוצרים ומוסלמים בחסותו של שלטון בריטי נאור ומעודן . המחשה לכך היא השתעותם הידידותית של הקצין גורדון , דאוד _אבן מחמוד הנהג , בולוס אפנדי והפרופסור ורטהיימר בבית הקפה גת שבמרכז העיר . מצד שני , סצינה נינוחה זו היא בבחינת אפילוג לאותה מציאות מלבבת , שכן ימים אחדים אחריה יפרצו מאורעות תרצ"ו , ושניים מן הנוכחים בבית הקפה עתידים להירצח בהם . המספר חוזר ומזכיר את 'יום התפרצות המאורעות שחצו ובקעו את העולם ואת הזמן לשניים , ' ואכן שנת 1936 משמשת ציר מרכזי בסידרת הרומנים כולה : עידן התום ששרר לפניה שוב לא יחזור . כמו אצל שולמית הראבן ועמוס עוז , גם ירושלים המנדטורית של דוד שחר היא , אפוא , תרכובת מסובכת של יופי וסכנה , עולם נגלה ועולם נסתר , תרבות ופראות , חזות קוסמופוליטית ורגשות לאומיים המתגלמים בהתפרצויות דמים רצחניות . אצל כל אחד מהם ניכר ממד של התרפקות נוסטלגית על עיר ילדותו , המעמעם את היסודות האלימים והמאיימים שמילאו את חללה ומאפשר להדגיש בה את התכונות הקרובות ללב ולהשקיף עליה אחרי ככלות הכל בסלחנות , בחיבה ובגעגועים . 73 ראו : שרה כ"ץ , 'דמויות בירושלים — על הנוף האנושי , ' מראות בירושלים של דוד שחר , תל אביב תשמ"ה , עמי 74 . 152-135 דוד שחר , קיץ בדרך הנביאים , ירושלים , 1996 עמ' 75 . 74 ראו : הנ"ל , יום הרוזנת , ירושלים , 1996 עמ' 46 ואילך . 76 שם , עמ' . 178
|
|