|
|
עמוד:379
הנבדלות זו מזו מכל בחינה : בטיבם ובמוצאם של יושביהן , באווירתן , בחזותן ובסגנונן . ' העיר הומה מכל השבטים , שבט שבט ושכונתו , אלו גרים בכאן ואלו בכאן , ' הוא מציץ , כמו כדי להסביר מדוע כתיבתו של רומן ירושלמי כולל במציאות כה הטרוגנית ומפוצלת היא משימה בלתי אפשרית . דומה כי המספרים הירושלמים בני דורו של זרחי חשו כמוהו . דוגמה לכך היא כתיבתו של יצחק שנהר , שהתיישב בירושלים באמצע שנות השלושים ומייד החל לפרסם סיפורים מחיי העיר . נראה כאילו ויתר שנהר מראש על התמודדות ממשית עם הווייתה המסוכסכת של העיר רבת הלאומים , הדתות והעדות או עם תהליכי התמורה הניכרים בה . תחת זאת התמסר בדרך כלל לעיצוב פולקלוריסטי אירוני של דמויות מן היישוב הישן ושל עלילות המנותקות מן המציאות ההיסטורית בת הזמן . בין גיבורי הסיפורים : הקבצן זלמן עובר הפושט יד בסימטה שליד הכותל המערבי ומתגורר בקברי הסנהדרין ' ) משיח בקברים , ' ;( 1934 חנינא האונגארי מן העיר העתיקה , הנוסע בפעם הראשונה בחייו לתל אביב כדי להעניק חליצה לגיסתו ' ) ירח בעמק אילוך , ;( 1941 הקבצן הלמדן חביבאללה המחזר על פתחי אמידים ומזכה אותם בברכות ובמצוות חלף מתנות ידם ' ) חביבאללה ;( 1943 , ' החכם הסומא נחמיה פרסי , מגיד עתידות המשדך בתחבולה את בתו הצעירה לקשיש אמיד שעלה מטורקיסטאן ' ) גורל . ( 1943 , ' רק בסיפור אחד , 'הלשכה הצהובה' , ( 1945 ) ניכר נסיונו של המחבר לרדת קמעא לחקרו של הסבך _הלאומי הפוליטי שראה לפניו . הסיפור מתרחש בין כתליה של לשכה ממשלתית , שעובדיה מייצגים על דרך האליגורית את קבוצות המוצא שלהם : מיסטר הארדי הבריטי , האחוז מיאוס כלפי הארץ _האסייתית הצחיחה והאכזרית והמלא פליאה על יושביה שנתפסו , לדעתו , לחשיבה לאומית צרה 1 אחמד הערבי , הנעלם מדי פעם בין הרי חברון ונהפך לפרא מדברי עד שהוא מוחזר בחוזק יד אל משרתו ! ושני יהודים — אבישי , חלוץ לשעבר הדועך בעריריותו בין תיקי הלשכה , ורחל , בת ירושלים הישנה התועה נבוכה בתוך המציאות התמוהה הסובבת אותה . המספר נמנע מלהכריע בין מיגוון העמדות המיוצגות בסיפור , אך הסיום הפתוח , לצלילי זמר יללני שמשמיע הנוטר הכושי של הלשכה אגב צפייה ב'להבות שקיעה העוטרות את ירושלים' מגביר את , תחושת הספק האמביוולנטית ביחס לעתידו של המאבק היהודי על העיר ועל הארץ . גם הסופר שלמה צמח , שקבע את ביתו בירושלים ב , 1937 בחר לרכז את מבטו בפיסות מציאות מוחשיות שהכירן מקרוב ולתארן באירוניה סרקסטית , כמין תגובת נגד על הנטייה הספרותית לקלישאות מתפייטות או להעצמה סמלית שנעשתה מטבע שחוק בתיאור דיוקנה של העיר . ברוח זו לגלג בסיפורו 'טולידה , ' שנכתב בסוף שנות הארבעים , על _שירי ירושלים הנמלצים שחיבר גיבורו , מורה ירושלמי בשם פינחס קראנץ י ... ' לאחר ביאליק אי אפשר לו למורה שלא יהא חרזן . והריהו שר קראנץ על העיר וכל הקדושות שהיא מקודשת בהן ; על שקיעות חמה והדמים הניגרים בשמי מערב ; על ההרים המסולעים והחמסינים המשולהבים , וזורק מרה בבתי יראה ומסגדים שמיגדלותיהם דוקרים בחוצפה 34 שם , עמ' 35 . 324 יצחק שנהר , 'מסיפורי ירושלים , ' סיפורי יצחק שנהר , ב , ירושלים תש"ך _, עמ' 497-313 [ הסיפורים : ירח בעמק אילון ; משיח בקברים , ? בוצינא דנהורא ; חביבאללה ; גורל ; בצל התאנה ; הלשכה הצהובה ; שרחל ; מאגדות המצור ; בלילה ההוא ; קורים ; בדרך לירושלים 36 . [ שם , עמ' . 402
|
|