|
|
עמוד:376
וחוזרת וכורתת ברית עם בניה החוקיים היחידים : 'קרית מלכי ! בטרם תאספי את אהלי שלומך / לחג אחים כל הלאומים , בטרם חזונך יקום / - עוד זו הפעם רק למעני עשי / , ובערב זה הך ; סי כל פעמוניך הרבים , זרים / , ולב מול לב עמך וקרע נוכח קרע ביחידות / , אחלום שיבת ציון ללא עצב בשורתם י . המכנים המשותפים לכל היצירות שהוזכרו לעיל נובעים מעמדת היסוד של מחבריהן כמתבוננים מבחוץ . איש מהם לא קשר את חייו עם ירושלים , וכולם שהו בה כאורחים לשעה קצרה או ארוכה , וקלטו בעיקר את הדימויים החיצוניים העזים שהקרינה העיר , ושתאמו את ציפיותיהם המוקדמות של מבקריה . כולם חשו בעיקר בהווייתה הניגודית המופגנת : אתרים עתיקים ומקודשים בצד מראות של עזובה או של חיי חולין נמוכים , נעדרי כל הדר ; גילויים בולטים לעין של מתיחות בין יהודי העיר לבין הקהילות הנוצריות והמוסלמיות המאכלסות אותה ; תחושות של התרוממות רוח בצד אווירת דכדוך , איום ומסתורין . יותר מכל ניכרת ביצירות אלה תחושת הזרות העמוקה ביחס לירושלים , ואין תימה בדבר . בהיותם — כל אחד בדרכו — בשר מבשרה של המהפכה הציונית , היו סופרים אלה וחבריהם שותפים להרגשה כי ירושלים , לבו הממשי והסמלי של היישוב היהודי הישן , אינה באמת רלוונטית לתהליכים המשנים את פני הארץ ואינה חלק ממירקם החיים שלה , אלא שוכנת בדד מן הצד , שבויה בעברה , כישות כבירה וחידתית , מנוכרת ורחוקה . 'בעיר זו , איתנה בבדידות , העבר הענק נותן אותותיו בסילוף , ' כתב המשורר נח שטרן בשירו ' מכתב ביניים' . ( 1941 ) העיר מצטיירת בעיניו בשיר זה כפינה נידחת , 'קצה ישוב ועל גבול נכרים ; ' מראותיה משרים מועקה או מטילים מורא , הריה נראים כגוף מנותח שקפא והתאבן ועמקיה האפלים אפופים אימה כמו לפני סערה . את החום היהודי שחיפש — הוא כותב — מצא לא בירושלים אלא בעיר החולין תל אביב , ואת יראת הכבוד שלו ייחד למתיישבים המיוגעים בכפר העברי הדל , שרוף השמש . נתן אלתרמן , גדול הפטריוטים הספרותיים של תל אביב , טען במפורש ב 1935 באחד משירי 'רגעים' שלו , כי זרותה וגדולתה של ירושלים אינן מאפשרות לכתוב עליה שירה של ממש , וכל מה שנותר הוא להיאלם דום לעומתה או ליילל יללות חסרות מובן . בשיר נוסף מאותה שנה הוסיף כי רק הגרפומנים , העיוורים להווייתה האבסורדית , מסוגלים לנפק את שירי הנוסחה חסרי הערך שלהם , המכילים את רפרטואר האביזרים הירושלמי המקובל : 'לכל משורר ידועה התרכובת - / שליש תפילה / , שליש דמעה / , רבע נוף / , חתימה / . שיר מוכן / ... כתב מלמעלה : ירושלים . ' ! כפי שראינו לעיל , הרי בשנות העשרים והשלושים נכתבו בכל זאת על ירושלים כמה וכמה שירים ודברי פרוזה שאין להקל בערכם . אם ניתן בכל זאת 'להאשימם' במשהו , הרי אפשר להצביע על מימד מובהק של סכימטיזציה המאפיין את רובם . נראה כאילו רוב הסופרים שביקרו בירושלים באו אליה כאשר בלבם כבר מושרשת ההנגדה המסורתית 25 שם , עמ' 26 . 365 נח שטרן , 'מכתב ביניים , ' בין ערפילים , תל אביב תשל"ד , עמ' 27 . 119-115 ראו : נתן אלתרמן , 'בסימטא ירושלמית , ' רגעים , א , תל אביב תשל"ו , עמי 28 . 111 הנ"ל , 'ירושלים , ' שם , עמי . 172 וראו : דן מירון , 'עיר ואם , עיר ואשי , אמהות מייסדות , אחיות חורגות , תל אביב , 1991 עמ' . 230-228
|
|