|
|
עמוד:365
ברשות עצמי ; כלומר הייתה באמת הרגשה של שליחות . אבל הרגשת השליחות הייתה בכל החוגים ובכל הדיסציפלינות : שליחות לפיתוח הדיסציפלינה והתרומה הספציפית שלה . חדרה בךישראל : צדק כמובן יהושע אריאלי שהיו ביטויים להשקפות עולם גם בארגון ההוראה בחלק מהחוגים . כשהופרדו החוגים להיסטוריה כללית ולהיסטוריה של עם ישראל , הוגדרו מטרותיהם בצורות שונות . המטרות של החוג לתולדות עם ישראל הוגדרו בצורה אידאולוגית _, ואילו המטרות של החוג להיסטוריה כללית הוגדרו כלימוד מתודות אובייקטיביות . באופן כללי יש אולי להעיר לגבי עניין התרבות המגויסת והתרבות העצמאית , שהוויכוח הזה קיים בכל התנועות הלאומיות שבהן משתתפים גורמים הרואים עצמם כנושאי תרבות . הוויכוח החוזר הוא אם תרומת התרבות למאבק הלאומי צריכה להיות מגויסת באופן ישיר להפצת תעמולה לאומית , או שהיא צריכה להתמיד בפיתוח עצמי ועצמאי . הדוגמה הקלסית למלחמת תרבות כזאת הייתה באירלנד בתחילת המאה העשרים , בין האסכולה שבראשה עמד המשורר ייטס וססמתה הייתה 'אמנות לשם אמנות , ' לבין האסכולה הלאומית שהוקיעה ספרות שלא התמסרה לפאר ולשבח את העם האירי . ייטס כתב שהתרומה הגדולה ביותר של תרבות לאומית היא בעצם איכותה הגבוהה . אותה גישה ציינה את מלומדי האוניברסיטה , שהדגישו את איכות המחקר כתרומה ראויה לבניין הארץ והחברה , בעוד שחלק מהציבור ראה בזה התנשאות והתרחקות מהמפעל החלוצי . אניטה שפירא : אני רוצה להצטרף להערתו של פרופ' יהושע אריאלי , ששמענו כאן ניסיונות רבים מדי להתנצל על זיקתם של חברי סגל באוניברסיטה העברית למה שנקרא 'מחנה ברית שלום' וכדומה . אין זו בושה לאוניברסיטה ואין צורך להתנצל על זה ; אדרבא , יש בזה גם יופי רב , ואני חושבת שבאמת נסחפנו פה לנושא מיותר לחלוטין שלא מוסיף לנו להבנת האוניברסיטה או להבנת התקופה . אין כלל ויכוח על כך שהאוניברסיטה אכן הייתה רב גונית , ולכל אדם באוניברסיטה היו דעות משלו . האוניברסיטה הייתה אכן אוניברסיטה ציונית , גם על זה אין ויכוח , וגם מאגנס בדרכו שלו היה ציוני . איני מבינה לשם מה יש לעסוק בנושא זה . עלו פה כמה בעיות שהתערבבו זו בזו : שאלת עצמאות האוניברסיטה אל מול הממסד הפוליטי , היישובי ; שאלת הפוליטיקה של אנשי האוניברסיטה , הזיקה לברית שלום או לימין ; והשאלה שניסיתי לדבר עליה אבל היא הלכה איכשהו לאיבוד , שעם כל זה שהאוניברסיטה הייתה בחברה מהפכנית הייתה לה מנטליות בורגנית , ואני מדברת על מנטליות ולא על השקפות או על זיקות פוליטיות . דבר זה מתבטא גם בכך שהסטודנטים שיכלו להגיע לאוניברסיטה היו מחוגים מסוימים , לא מכל החוגים ; ובעובדה שאחרי מלחמת השחרור הגיעו לכאן חוגים רחבים הרבה יותר , ושהאוניברסיטה פתחה לימודי תואר ראשון בתחומים שקודם לכן לא היו קיימים . מילה אחרונה לשאלת ההשפעה . אין ספק כלל שהאוניברסיטה השפיעה בתחום החינוך ופיתחה גרעין מדעי שנשא פירות בשנות החמישים והשישים . כך גם מבחינת התהוותה של קבוצת נגד לממסד הפוליטי , שיכולה לשמש משקל שכנגד לתפיסה של חברה מגויסת . כשאנו מדברים על ההשפעה אנו מודדים אותה בין היתר במרחק שבין השאיפות לבין המציאות . אם בראשית שנות הארבעים מדבר ח"י רות כרקטור האוניברסיטה על כך
|
|