|
|
עמוד:353
שהייתה בו . זה מביא אותי לשאלה שגם היא עלתה בהרצאה : היחסים בין שלושת הרכיבים באוכלוסייה — בריטים , יהודים וערבים . לא הייתי משתמשת בהגדרות של חגית לגבי רומן היסטורי , אבל הייתי מזכירה עוד רומן היסטורי שאני חושבת שמבטא יפה את ירושלים המנדטורית , וזה ספרה של שולמית הראבן 'עיר ימים רבים . ' עובדה בולטת לעין בספר , בין השאר , היא שהאליטות בירושלים דאז לא היו אליטות אינטלקטואליות , והמפגשים בין האליטות הערבית והבריטית לא התקיימו על בסיס של אוריינות , אלא היו מפגשים של אליטות כלכליות ומנהליות , אם תרצו , שלא הצטיינו ברמתן התרבותית . היו אלה מפגשים של סלונים על כוס תה מנומסת וריקודים בסוף שבוע ורכילות — מה לאוניברסיטה העברית ולכל זה ? לא היה מקום לצפות שהאליטות הללו יאמצו את האליטה של האוניברסיטה העברית . לא היה כל מכנה משותף בינן לבין הפרופסורים באוניברסיטה העברית . מי היה עשוי להיות בן השיח לאינטלקטואלים היהודים בסלון של קטי אנטוניוס ? להערכתי , הקמת האוניברסיטה בשנות העשרים לא הייתה מאורע חשוב ביותר מבחינה ציונית . העלייה הרביעית שהתחוללה באותו זמן הייתה חשובה הרבה יותר . יש להבחין בין החשיבות הטקסית לבין החשיבות הממשית בטווח ההיסטורי . איאחז כאן בדימוי שהתחיל בו בני קדר , הניגוד בין חם : ' _מ וג ז _חמז ואחליף זאת למושגים הארץ ישראליים של ההר והעמק . ההר — הר הצופים , והעמק — עמק יזרעאל . האוניברסיטה הייתה אוניברסיטה בורגנית ( או זעיר בורגנית , ( לעומת העמק שהיה עמק סוציאליסטי במהותו . יש כיום נטייה לזהות מגמות פציפיסטיות וחברתיות עם השמאל . אך האוניברסיטה של שנות השלושים והארבעים הייתה רחוקה מגישות שמאליות דאז , שלא נגעו לפציפיזם אלא להשתייכות למחנה חברתי מסוים . איני מדברת על כך ששכר הפרופסורים היה גבוה בהרבה משכר הפועלים באותה תקופה , כלל לא בפרופורציה בהשוואה להיום . זאת אומרת , הניגודים המעמדיים בין פרופסור באוניברסיטה לבין פועל בעמק היו אדירים . גם במנטליות היה מרחק אדיר . ביישוב שרר להט אידאולוגי , בין אם מדובר בשמאל בין אם בימין : התופעה הדומיננטית הייתה שכולם להטו . באוניברסיטה נשבה רוח של מתינות ורוגע ושלווה . כתוצאה מכך , כמו גם מן המציאות הכלכלית והמציאות הרוחנית שהיו שונות לחלוטין , לא היה דו שיח בין שני המחנות . מצד אחד היה הימין הפרוטו פשיסטי , ומצד שני הערצה נלהבת לרוסיה הסובייטית . כל הלהט של האמונה המשיחית משני הצדדים , האמונה בתיקון עולם או בתיקון אומה , לא נגעו באוניברסיטה : היא לא הייתה שייכת ללהט המשיחי הזה . על כן ספק אם היה למוריה מה להגיד באווירה הלוהטת הזאת . זה אולי מסביר את מיעוט השפעתה של האוניברסיטה . באחת הטיוטות של ההרצאה של חגית , היא התפלאה על מיעוט השפעתה של האוניברסיטה על ההנהלה הציונית . לדעתי אין להתפלא על כך . במה אנשי האוניברסיטה , היום כמו אז , היו מוכשרים יותר להבין את המציאות מאשר אותם אוטודידקטים שבסופו של דבר היו אחראים במידה רבה להקמת מדינת ישראל ? הרי גם בדיעבד הם לא נתפסים כמוכשרים לתוכנות פוליטיות . הייתה הערצה עצומה לידע ולחכמה , שנובעת לדעתי מהמסורת היהודית ; אך בין זה לבין הבנת המציאות ופענוח מהלכים פוליטיים היה מרחק רב . היו ניסיונות לגשר על המרחק . ברל כצנלסון למשל פרסם עבודות של מורי האוניברסיטה ב'עם עובד , ' הזמין מורים מן האוניברסיטה לירח העיון ברחובות , ואף על פי כן הזרות בין ההר לבין העמק נותרה בעינה . מצד העמק הייתה הרגשה ששם יושבים
|
|