|
|
עמוד:311
הסתדרות מדיצינית הדסה כבר בעשור הראשון לעבודתה בארץ הייתה הדסה הארגון החשוב ביותר במתן שירותי רפואה בירושלים . מצב זה נמשך לאורך תקופת המנדט בכל אשר לרפואה הטיפולית ואף לרפואה המונעת . אולם חבלי ההסתגלות לארץ החדשה , למנהגיה ולמנטליות של תושביה לא איחרו לבוא . הסגל הרפואי האמריקני הוחל ף בהדרגה בכוחות מקומיים . היחסים בין הרופאים האמריקנים לבין הרופאים תושבי הארץ לא היו נעדרי מתח . משכורתם של הראשונים הייתה גבוהה מזו של המקומיים , ואלה טענו כי הרופאים שהגיעו מאמריקה לא הכירו את המחלות האנדמיות בארץ ונהגו בהתנשאות כלפי המקומיים . _אי ההבנות _, החיכוכים והעימותים בין הדסה לבין קופת חולים של ההסתדרות היו הקשים והעמוקים ביותר . בראשית העשור היה מספר חברי קופת החולים 3 , 000 בלבד , כ 1 . 6 אחוזים מכלל תושבי הארץ . חברי הקופה היו ברובם פועלים צעירים , חלוצים בהתיישבות העובדת ובפרברי הערים , כשמרבית תושבי הארץ היהודים התרכזו בערים . מבחינה בריאותית , מצבם של תושבי ירושלים היה הגרוע ביותר ; לכן לא ראתה הדסה כל סיבה לתת עדיפות , או יחס מיוחד , לחברי קופת החולים של ההסתדרות . מצד שני סברו חברי הסתדרות העובדים , במידה ידועה של צדק , שהם החלוצים ההולכים לפני המחנה בכל הנוגע ליישוב ארץ ישראל ולהגשמת החלום הציוני . הצטרפות לקופת החולים הייתה מותנית בחברות בהסתדרות העובדים , ולכן היה לקופת החולים צביון פוליטי מובהק . מאחר שהדסה תמכה בקופת החולים בדרכים שונות , כמו אשפוז חינם של חבריה , מתן תרופות במחיר מסובסד והעברת כספים להוצאותיה השונות של הקופה , דרשה הדסה דיווח על הוצאת הכספים הללו . דבר זה נתפס כחוסר אמון מצד הדסה . לא זו בלבד , אלא שנטען כי תקציבה של הדסה בא ממקורות יהודיים שונים כמר הג'וינט , ההסתדרות הציונית וכספים שנאספו על ידי חברותיה בארצות הברית , לכן אין להסתדרות מדיצינית הדסה זכות בלעדית לקבוע מהי הדרך שבה יוצאו הכספים . ב 1922 הגיעה קופת חולים בניהולו של אליעזר פרלסון , איש רב פעלים ואדמיניסטרטור מוכשר , להסכם עם הדסה : זו האחרונה תכסה את מחצית הוצאות קופת החולים באשר לאשפוז , תרופות וציוד . הקמת מרפאות או קבלת עובדים נוספים תיעשה בהסכמה הדדית ובהתאם ליכולתה התקציבית של הדסה . הסכם זה הביא לתנופה בפעולות הקופה , ומספר חבריה גדל ב ; 60 _< 70 אולם בזאת לא תמו החיכוכים . כשתכננה קופת החולים להקים מרפאה בירושלים , ראתה בזאת הדסה חדירה לא מוצדקת לתחום פעילותה הבלעדי . העימות הקשה בא עם רצונה של קופת חולים להקים בית חולים משלה בעמק יזרעאל . ב , 1925 חבר מרכז קופת חולים יצחק קניבסקי קנב ומנהל בית החולים בעין חרוד ד"ר בן ציון _הירשוביץ הראל יצאו בקריאה להקמת בית חולים זה . אולם לקופת החולים לא היה התקציב הדרוש לביצוע התכנית והדסה , שראתה בזאת פגיעה קשה בתחום סמכותה , התנגדה נמרצות להצעה . מצבה של הדסה ב , 1926 לאחר פרישתו של מנהלה הרפואי ד"ר אלכסנדר סלקינד , היה בעייתי . ד"ר ראובן כצנלסון , מומחה לסטטיסטיקה רפואית , מונה לממלא מקום ואחר כך לסגן מנהל הדסה , בין השנים . 1926-1925 לאור המצב שנוצר פנתה קופת חולים ישירות להנרייטה סולד , בבקשה למימון הקמת בית החולים בעמק . מצבם הקשה של החלוצים המתיישבים בעמק נגע ללבה של הנרייטה סולד , והיא נענתה בחיוב לבקשה . מימון בית
|
|