|
|
עמוד:245
שטחים גאוגרפיים גדולים יותר התפתח הרדיו בצורה אחרת ? כלומר , עד כמה האופקים הסוציולוגיים השפיעו על האופן שבו הרדיו נקלט לתוך החברה היישובית הקטנה והאינטימית ? לכן , נקודת המפנה היא אכן העליות הרביעית והחמישית . בתקופות אלה , כאשר היישוב גדל פיזית ואורחות החיים השתנו באורח דרמטי — והדבר צוין גם בדבריו של איתן אלמוג שהתייחס להשפעה של קצב האירועים — לא רק קצב ההתפתחות הטכנולוגית ומספר המקלטים השתנה אלא גם קצב האירועים . ברור שהלחץ גבר במיוחד החל מעליית היטלר לשלטון , כאשר הקטסטרופה הזאת נגעה לבני משפחתם של המהגרים , העולים החדשים של העלייה הרביעית והחמישית . משום כך אני חושב , בניגוד אולי לנימה שנשמעה בדברים של תמר ליבס , שהגיבורים האמתיים של המכשיר היו הבי בי סי או תחנות הרדיו האחרות , האירופיות . אתמול עברתי על הספרייה שלי כדי לראות מתי מנהיגים ציוניים משיחים על הרדיו לפי תומם . גיליתי שהחדירה של הרדיו כמכשיר שאתה פותח אותו בערב ובודק מה קרה באירופה , כמכשיר שמטלטל את גורלנו , מתגלה רק לקראת סוף שנות השלושים . דבר זה בולט במיוחד בחוויה המעצבת של דור ילידי הארץ במלחמת העולם השנייה , במעקב אחר התקדמות הצבא האדום , נפילת פריז ועוד . מצאתי אזכורים של חוויות כמו זו שבה המוני פועלים ממתינים _ב 1934 ליד בניין 'דבר' ( כאן זה אמנם הטלגרף לדעתי ) כדי לשמוע האם וינה האדומה נפלה . צוין שהסימביוזה הזאת בין הרדיו לבין מערכות העיתונים משמשת כמכשיר שמצמצם את הטווחים . זה מוליך אותי לשאלה מדוע אין לנו בתקופת היישוב כל תמונה קולקטיבית ליד רדיו . כאשר תמר ליבס רצתה לציץ מתי הרדיו הפך לחוויה קולקטיבית המלווה אותנו , היא נזקקה לתקופה שלאחר קום המדינה . אם אתם חושבים על האנגלים למשל , יש להם הנאומים של צ'רצ'יל ; לאמריקנים יש נאומי רוזוולט ; בגרמניה הנאצית בוודאי שהרדיו מילא תפקיד מרכזי . ואילו אצלנו , אני חושב שהתמונה הקולקטיבית הראשונה ליד הרדיו נוצרה בכ"ט בנובמבר . 1947 כשאתה בוחן מתי הרדיו מצולם ביומני קולנוע כשאנשים מאזינים לו , אתה מגיע בהכרח לתמונה של נובמבר . 1947 ה'יקים' היו מתקנים אותי בוודאי , כי שודר פה הקונצרט של טוסקניני כאחד השידורים הראשונים של הרדיו המנדטורי . אני רוצה להטיל ספק בכך . לדעתי אנחנו זוכרים את ההופעה הזאת ויזואלית בגלל יומני הקולנוע והעיתונות , אנחנו יודעים ששידרו את זה ברדיו , ואנחנו זוכרים את זה מיומני העיתונות ולאו דווקא מהשידור ברדיו ; פשוט , מספר המכשירים באותה עת לא מסביר את החוויה החזקה כל כך שהייתה ביישוב . לגבי ההתנהלות של _בן גוריון , צריך לומר שזה אופייני ביותר . בן גוריון ראה הזדמנות , הוא ניסה — אם כי בתקופה לא מתאימה עדיין , בטרם העלייה הרביעית — להתקדם , וכשזה לא עבד הוא משך את ידיו מכך . אני חושב שברגע שהגדירו את הרדיו במונחים מצומצמים של הקלה על המרצים של תנועת העבודה שלא יצטרכו לצאת לקיבוצים , הוא זנח את הרעיון של רדיו . מנגד , איך אנו יודעים שבן גוריון תפס את הרדיו כדבר מרכזי במיוחד ? סוג הדברים האלה ביישוב היו בתחום של ועדת תרבות , במחלקה של ברל כצנלסון . הוא היה זה שטיפל ב'דבר , ' מאוחר יותר ב'עם עובד , ' ב'ירח העיון' בסמינרים , באוניברסיטה העברית . אילולי בן גוריון תפס את הרדיו כמכשיר חשוב של תשתית , מכשיר פוליטי מרכזי , הוא היה משאיר אותו כחלק מתחום האחריות של ברל . אגב , ברל הופיע ברדיו בפעם הראשונה במרס , 1940 השידור הראשון של 'קול ישראל , ' במחאה על הספר
|
|