|
|
עמוד:200
של החדש הצטיירה כניגוד למסורתיות _א _- _^ _ישראל ה'ישנה , ' הערבית . הקונפליקט בין ישן לחדש התממש בארץ גם בקונפליקט פוליטי בין היישוב היהודי לבין _ארץ ישראל הערבית . כל הגורמים שעיצבו את תולדותיה של ארץ ישראל בתקופת המנדט , ואף לפניה ואחריה , התלבטו בסוגיות ובמתחים של מודרניות ומקומיות . לכל אחד מהם הייתה פרשנות משלהם על משמעות עברה של הארץ , ועל הגדרת טיבה של רוח המקום . תושביה הערבים , הפלסטינים , של ארץ ישראל ; רשויות השלטון העות'מאני ; המוסדות האירופיים שפעלו בארץ בסוף המאה התשע עשרה ; המתיישבים הטמפלרים הגרמנים ; בני המושבות היהודיות ובוני השכונות היהודיות בירושלים ; ממשלת המנדט ; היישוב היהודי העירוני והכפרי בתקופת המנדט , ולבסוף מדינת ישראל — כולם נאלצו לנקוט עמדה בסוגיות כאלה , וכולם הגיבו עליהן על פי מטרותיהם ושאיפותיהם . האופן שבו התייחסו מתכננים מתוך כל אחת מן הקבוצות הללו לרוח הזמן ולרוח המקום במישור האסתטי של העיצוב הארכיטקטוני מגלם בתוכו הצהרות על יחסם להיסטוריה ולמודרניות . כדי להבין לאשורה את הארכיטקטורה של תקופת המנדט ראוי לפיכך לחדור אל מעבר לחוויות הסגנוניות , ולהתחקות אחר העמדות המשתמעות מן ההעדפות האסתטיות של יוצריה . היריעה שהוקצתה לנו כאן קצרה מכדי לפרש באופן זה את כל ההיסטוריה הארכיטקטונית של תקופת המנדט . פרשנות מסוג זה מצריכה דיון היסטורי מקיף המבוסס על מחקר מפורט , שהוא מעבר לאפשרי במסגרת מאמר זה . נסתפק על כן בדיון קצר בכמה פרקים חיוניים מתוכה . תרבות המגורים הערבית בארץ ישראל במאה התשע עשרה " מודרניות עות'מאנית ראוי להקדים לדיון בארכיטקטורה המנדטורית התייחסות לבנייה במאה התשע עשרה , שכן ניסיונות ראשונים לבטא מודרניות ( אף כי לא 'מודרניזם ( ' בארכיטקטורה נעשו כבר באותה תקופה . התמורות בתרבות המגורים המקומית הערבית משמשות דוגמה חשובה . טיפוסי הבתים שנהגו בארץ בראשית המאה התשע עשרה תאמו באופן כללי את הנוהגים בתרבות המגורים המוסלמית כפי שהשתרשו במזרח הים התיכון בראשית ימי הביניים . יחידת המגורים הבסיסית ביותר הייתה חלל רב תכליתי שבו התקיימו כל פעילויות המגורים . חלל זה נעדר רהיטים ניידים , ולעתים כלל אבחנה בין אזור כניסה לבין משטח מוגבה למגורים . הבית הכפרי הפשוט היה מבוסס על חלל יחיד כזה . מערכים מורכבים יותר — המקבץ החמולתי הכפרי , ארמונות שייח'ים ( כגון בכפרים המכונים כפרי ' כורסי , ( ' הבית העירוני המסורתי ( בערים העתיקות כגון ירושלים , חברון , שכם ) וארמונות של משפחות עירוניות דומיננטיות ( כגון אלה שבשכם ) — היו בעיקרם מקבצים של חללים כאלה הערוכים לרוב סביב חצר פנימית . שיטת הבנייה , ואתה האפקט הארכיטקטוני , השתנתה לפי חומרי הבנייה הזמינים באותו חלק של הארץ . בשל המחסור בעץ והשפע באב ן השתרשה בהרי יהודה , ובכלל זה בירושלים , אולי בתקופה הממלוכית , בנייה מסיבית 6 לסקירה על תרבות המגורים הערבית _כאתךישראל ערב המאה התשע עשרה ראו : רון פוקס , 'הבית הערבי _הארץ ישראלי , עיון מחודש , חלק א : הבנייה הקדם תעשייתית , ' קתדרה 89 ( אוקטובר , ( 1998 עמ' 126-83 והמקורות שם ; ראו גם התייחסויות שונות אצל Jerusalem : The Living City 1517-1917 , London 2000 s . Auid & R . Hillenbrand _< eds . ) . Ottoman
|
|