|
|
עמוד:185
למצוא קשתות , כאשר רוב האדריכלים זונחים אלמנט זה . בבית דירות ברחוב אלחריזי ברחביה , אשר נבנה ב , 1945 תכנן האדריכל קומת עמודים עם קשתות שטוחות . בשחזור ושיפוץ החאן , שהחל ב 1967 עוד לפני שהעיר חוברה לה יחדיו , אנו מוצאים שימוש נרחב ומורכב במוטיב הקשת המשמשת גם כשער ויוצרת אזור מעבר בין הפנים לחוץ , אלמנט שפיתח אותו שנים לאחר מכן במרכז הבריאות הערבי במזרח ירושלים . מעונות עובדים ובניינים משותפים נוספים בירושלים בדומה לתל אביב , נבנו גם בירושלים מעונות עובדים , אך בהיקף קטן בהרבה . שני המכלולים של שיכונים משותפים נבנו בשכונת רחביה בשנות השלושים . למרות שלא צופו באבן , אפשר לייחס להם תכונות מקומיות . לשני השיכונים אופי מופנם , המתבטא בחצר המשותפת ששימשה מוקד לפעולות חברתיות . במעונות עובדים א , ( 1934-1933 ) שתוכננו על ידי ציפורה נויפלד צ'רניאק ואברהם צ'רניאק , רק שני בתים פונים לרחוב אבן שפרוט ושאר הבניינים מנותקים מן הרחוב . במעונות עובדים ב , שתוכננו על ידי דב ק וצ'ינסקי , ( 1934 ) מרבית הבניינים פונים לרחוב , אך גם כאן אופי המכלול מופנם . הכניסות פונות לחצר שבה משטחי דשא ונטיעות : עצי דקל , זיתים ותאנים מדגישים את הנוף הישראלי . בשני המקרים נמנעו האדריכלים מתכנון מלבנים ארוכים , כמו במעונות עובדים בתל אביב . במעונות עובדים א קטעו האדריכלים את המלבן לגושים קטנים יותר ובמעונות עובדים ב שבר המתכנן בנייה בצורת זיג זג , דבר שאפשר אוורור מרבי . בשני גושי המבנים הותקנו מדרגות חיצוניות המאפשרות כניסה נפרדת גם לדירות בקומות העליונות . צ'רניאק ראה בבתי ה'כולל' השונים בעיר , שנבנו עשרות שנים קודם למעונות עובדים , את הבתים המשותפים הראשונים בירושלים . משיקולי ביטחון וקשיי חלוקת המים נבנו המכלולים בצורת בלוקים ארוכים , סגורים כלפי חוץ , המקיפים חצרות . אורח החיים של שכונות ה'חלוקה' הביא לדעתו להסתייגות תושבי ירושלים מן הבית המשותף , והניע את הבונים להבטיח פרטיות מרבית לדיירים , שהושגה על ידי גג או גן פרטיים וכניסה נפרדת לכל דירה . במעונות עובדים א נמנעו האדריכלים מלהשתמש במסדרון הצר והחשוך האופייני . הם הסתפקו בחדר כניסה קטן המוביל לחדר המגורים , למטבח ולחדר רחצה . מחדר המגורים נכנסו לחדרי השינה ולפינת האוכל , וכניסה נוספת הובילה למטבח . מעונות עובדים א ו ב שימשו מקור השראה גם לבנייה קבלנית למגורים . האדריכלים דן ורפאל בן דור הוזמנו לבנות מכלול דירות לשוק הפרטי ב'ראש רחביה' , ( 1937-1936 ) רחוב ללא מוצא שהוא מעין הרחבה של השכונה מרחוב קק"ל . אחידות העיצוב של החזיתות והמרפסות הארוכות המשותפות לדירות אחדות באותה קומה , מציינים את הפרויקט השונה מבתי הדירות האופייניים של השכונה . בשלב הראשון של רחביה לא נבנו בתי דירות . הבית האופייני הוא בית שבעליו גרים באחת הדירות , והדירות הנוספות מושכרות בדמי מפתח כמקור הכנסה לבעליו . טעמו האישי של בעל הבית בצירוף השפה האדריכלית של האדריכל שעיצב אותו יוצרים בתים בעלי אופי מיוחד . במכלול הדירות שבנו האחים בן דור ברחוב נרקיס , 'גן רחביה' , ( 1940-1937 ) שם המעיד על הרצון להסתפח לשכונה היוקרתית הסמוכה , מתבטא הקשר עם הבנייה הקואופרטיבית בכך שהמבנים פונים לחצר 14 דוד אנטול ברוצקוס , אקוורלים ובנייני אבן בירושלים , תל אביב , 1997 עמי . 73-70
|
|