|
|
עמוד:184
הוצבו בין החלונות בחזית הפונה לרחוב יפו . בחזית הצדדית הפונה לרחוב שושן שולבו חלונות עגולים הלקוחים ממילון הצורות של אניות . צילום של אלפרד ברנהיים מתמקד בחדר המדרגות , שמשולבים בו עיגולי ברונזה בין מעקות המדרגות היוצרים במבט מלמטה למעלה קומפוזיציה אבסטרקטית מיוחדת במינה . השימוש באבן הוא מסורתי , בהתאם למקובל בבנייה בירושלים . בתכנון בית החולים הדסה בהר הצופים ( 1939-1936 ) הוסיף אריך מנדלסון בשלב האחרון אלמנט מזרחי אחר , הכיפה . להדגשת הכניסה הוא עיצב שלוש קשתות ישובות על משטח בטון הנשען על עמודים דקים . גם שבירת המסה של המלבן הארוך למלבנים מדורגים מעידה על רצון להשתלב בנוף ההררי של ירושלים . הכיפות מתייחסות לכפר הערבי הסמוך מצד אחד , ולכיפות במבני האוניברסיטה העברית ( בניין הספרייה בתכנונם של גדס , מירס וחייקץ ובניין המכון לכימיה בתכנונו של פריץ קורנברג ) מצד שני . הצורה העגולה של הכיפות מתקשרת גם לשימוש הרב של מנדלסון בעיגול ובחצי עיגול , אשר הופך להיות סימן היכר שלו ומופיע בחלונות האנייה הקטנים , בחלונות גדולים , בשקעים עגולים בתקרה , בשעונים , בברכה בפטיו , במרפסות החצי עגולות של בית הספר לאחיות ובקצה המעוגל של הבניי ן הפונה לנוף . בבניין בית החולים האוניברסיטאי הדסה בהר הצופים השימוש באבן הוא מעין קריאת תיגר על השימוש המסורתי , הנראה למנדלסון חמור מדי . כדי להדגיש שהאבן היא רק ציפוי השתמש האדריכל באבן מנוסרת עם סיתות מינימלי ולא שגרתי . האבן מוצבת בצורה אנכית ולא אופקית כמקובל . גם כאן משולבים בבניין חלונות עגולים , והשימוש בצורות עגולות וחצי עגולות הוא מעין חתימה של מנדלסון . העיגול מופיע בצורת המנורות , בפתחי תאורה בתקרות , בצורת הכיפות , בברכת ההשתקפות . חצאי עיגול מופיעים במרפסות בית הספר לאחיות , בקצה אגף בית החולים הפונה למדבר יהודה , ועוד . הד להתמודדות בין מזרח לבין מערב מצוי גם אצל דב כרמי . בצד מבנים המעידים על הבנה עמוקה של הסגנון הכין לאומי אנו מוצאים גם את בית הספר הארמני ביפו , שאותו עיצב באבן עם קשתות . האלמנט הבולט ביותר בחזית הוא הקשת בדלת הכניסה , הנראית כהפך הגמור של דלת הזכוכית המוצלת על ידי תקרת הקומה הראשונה בבית דירות ברחוב גורדון 9 בתל אביב . ( 1936-1935 ) בשנות השלושים היה פעיל בירושלים , ותכנן בשיתוף המהנדסים אליהו פייטלסון ומורנו מיוחס . בנייניו בירושלים נבנו ברוח התנועה המודרנית , אך אינם זהים לבניינים שבנה בתל אביב , שהיו מן הדוגמאות הבולטות ביותר למבנים מודרניים . ההתאמה להקשר הירושלמי באה קודם כול לידי ביטוי בשימוש באבן כפי שחייבה התקנה שהנהיגו הבריטים , אך גם בחומרה , באיפוק ובהתחשבות במסורת . הם בנו בתי מגורים ברחביה ובסביבתה וכן בניינים מסחריים במרכז העיר ביזמת הפטריארכיה הארמנית , ששולבו בהם דירות מגורים עם חללים ששימשו לצורכי מסחר , חנויות ומשרדים , ברחובות שלומציון המלכה , כורש וסביבתם המידית . הבניינים ברחוב כורש פינת רחוב _שלומציון המלכה 9-3 ובשלומציון המלכה 16-12 הם בניינים פינתיים המתעגלים בקווים המזכירים את הקווים האווירודינמיים שמופיעים בבית המעלות , בית הדירות הגדול ביותר שנבנה בירושלים במרכז העיר על ידי אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין . בתקופה של למעלה מ 20 שנה ממלחמת העולם השנייה ועד למלחמת ששת הימים , העניין במזרח נחלש מאוד . בעבודתו של האדריכל הירושלמי דוד אנטול ברוצקוס אפשר
|
|