|
|
עמוד:173
מ 400 שנות שלטון עות'מאני _pK _3 w _^ _x לא היה שימוש בסגנון המזרחי מתוך בחירה , או מתוך מודעות שזהו הסגנון הנכון לבנייה . _pKn מיעוט הקשרים עם ארצות אחרות גרם לכך ששיטות הבנייה לא השתנו במשך הדורות . כפי שניסו להקיש מן המבטא הערבי על המבטא האותנטי של העברית , כך היו חוקרים שניסו ללמוד מן הבנייה הכפרית הערבית על צורת הבנייה והמגורים של אבותינו לפני יותר מאלפיים שנה . יזהר הירשפלד , שחקר את הנושא במחצית השנייה של המאה העשרים , הגיע למסקנה שיש דמיון בפרטי הבנייה , בחומרי הבנייה , בשיטות ובתהליכי הבנייה , בצורת הפתחים וכדומה , אך לא בתכנית . בית הפלאח מתאפיין כבית עם חלל אחד המשמש לכל התפקידים , ואילו הבית הישראלי בתקופת המשנה והתלמוד מחולק לכמה חדרים . פרופ' מיכאל אבי יונה , בהנחייתו את בוני דגם ירושלים בימי הבית השני _שעל יד מלון הולילנד , הניח שבתי המגורים הרגילים בימי הבית השני בירושלים דמו בצורתם ובהצבתם בנו ף לבתי המגורים הכפריים שהיו מצויים בכפר הערבי עד המאה העשרים . האדריכלות העירונית במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים מתאפיינת כהמשך מסורת הבנייה הכפרית : בתי קוביות פשוטים הבנויים לפי התכנית המסורתית של חדר מגורים ; הקירות העבים בנויים באבן וממולאים בשכבות מילוי , 'דבש ; ' התקרה נתמכת בקמרונות צולבים י הגג בנוי במקרים רבים בצורת כיפת אבן , ובדרך כלל מוצאים חלונות זוגיים עם קשת ולעתים גם חור לאוורור ביניהם . אנו מוצאים בבניית השכונות היהודיות שנבנו עם היציאה מחומות העיר העתיקה , משנות השישים של המאה התשע עשרה ועד מלחמת העולם הראשונה — כגון מאה שערים , בתי אונגרין , שערי חסד , אוהל משה , מזכרת משה ושכונות אחרות — המשך למסורת הבנייה הכפרית הערבית , וקבלה של המסורת המזרחית כמובן מאליו ; אך ליסודות מזרחיים אלה נוסף תכנון ערים שבא לידי ביטוי בטורי הבתים הארוכים ובחצרות המרכזיות . דוגמה לבית הממשיך את מסורת הבנייה בתאריך מאוחר יחסית , בשנות העשרים והשלושים , הוא הבית ברחוב הרכבת 53 בשכונת בקעה בירושלים . בית זה מעיד על כך שמסורת זו נמשכה גם בבנייה עירונית בעשורים הראשונים של המאה העשרים . בתקופת המנדט הבריטי , _5 # _-7 z" - / _n _# j הבנייה העירונית בכללה וגם הבנייה המוסלמית הקרובה ביותר לבנייה הכפרית המסורתית כבר אינה אותנטית לגמרי , ואפשר להבחי ן בה מגמות שונות של אקלקטיציזם של סגנונות מזרחיים ומערביים שונים . לדוד קרויאנקר נראה שהתערובת יצרה סגנון בעל זהות אדריכלית משלו . דוד קאסוטו , בסקרו את האדריכלות במחצית השנייה של המאה התשע עשרה עד העשור הראשון של המאה העשרים , מוצא חן רב ורעננות בצירוף החופשי של סגנונות אדריכליים ממקורות שונים כמעט ללא ידע והבנה של יסודות הסגנונות האדריכליים שמהם נשאבו , יחד עם התנאים המקומיים , הידע המקומי ותנאי חיים שונים . הבנייה העירונית הערבית והבנייה העירונית היהודית במאה 2 יזהר הירשפלד , 'בית המגורים הכפרי בהר חברון ומסורת הבנייה _pKn _w 24 , _n-nnp , _'rv'VK ( יולי , ( 1982 עמ' . 1 14-79 3 דוד קרויאנקר , אדריכלות בירושלים : הבנייה הערבית מחוץ לחומות , ירושלים , 1985 עמ' , 423 . 440-424 4 דוד קאסוטו כותב בפתח מאמרו על הבנייה _בא _^ _ ישראל במאה התשע עשרה מן היציאה מחומות העיר העתיקה ועד ייסוד תל אביב : ... ' התקופה שבה אנו דנים היא תקופת ניוון ושקיעה באדריכלות
|
|