|
|
עמוד:159
לא היה בכוונת הבריטים לארגן את העיר כמקשה אחת וכמערכת תפקודית אחידה . הם ראו בתכנון העיר מכשיר להפרדה פוליטית , חברתית וכלכלית , ולא לאיחודה מבחינה אתנית . נוסף על הדיספרופורציה האתנית הם שאפו לחיזוק ההפרדה בין ריכוזים עדתיים ; על כן הם תכננו יחידות שכנות אחידות ועצמאיות לכל עדה ולכל קהילה אתנית , ורצו להביא לתפרוסת אוכלוסייה במסגרת של שכונות שכונות עם מרכזי שירותים מקומיים . לכל היותר היו מוכנים להסכים לפיתוח עיר בגודל בינוני , כדי למנוע ריכוז יתר של אוכלוסייה מקומית אחת במקום אחד ; זאת לקראת הכרעות מדיניות בעתיד . השכונות שנוסדו אז התפרסו בכיוונים נפרדים : יהודים — מערבה , נוצרים — דרום מערבה , ומוסלמים — מזרחה וצפון מזרחה . השכונות היהודיות הפנימיות העיקריות היו אז מאה שערים , בית ישראל ורחביה . השכונות היהודיות החיצוניות היו בית וגן , בית הכרם , מקור חיים , תלפיות והר הצופים . השכונות המוסלמיות הפנימיות היו בקעה , באב _א זהירה ונשאשיבי . השכונות החיצוניות היו ליפתא , בית צפאפא , אבו טור _וסילוואן . השכונות הנוצריות היו המושבה הגרמנית , בקעה , המושבה היוונית , קטמון וטלביה . הבריטים גם עודדו יציאה מן העיר העתיקה אל השכונות השונות הפזורות במרחב , כדי לשמור על המקומות הקדושים . הם הסכימו לפיתוח הדרגתי של שכונות בהתאם לצורכי הבנייה ולשימושי הקרקע ; זאת על יסוד גידול האוכלוסייה בלבד . גישתם אל העיר המערבית הייתה כאל מובלעת יהודית , למרות שבחמישית מן האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל חייתה אז בירושלים . הם רצו במובלעת יהודית בעיר ללא עורף , ובפרוזדור ירושלים דל ביהודים , שמנה כ 1 , 100 נפש בלבד ב . 1948 הם רצו תכנון כולל של העיר בריבונות בריטית מוחלטת , ללא חלוקה מוניציפלית בין יהודים לבין ערבים וללא עצמאות יישובית שכונתית , במגמה ברורה של הפרד ומשול . חיזוק עמדתם הפוליטית בירושלים באה באמצעות התכנון , ואי אפשר היה לתכנן מבחינתם מעבר לכך בשל סיבות פוליטיות . הפרדת העיר העתיקה מהעיר המערבית והפרדת העיר מסביבתה על ידי כבישי טבעת היוו מעין הקדמה לבינאום ירושלים ב . 1947 התכנון הבריטי בירושלים המשיך להתקיים עד לסוף שנות החמישים . מסתבר שמצבה הגאוגרפי של ירושלים אחרי מלחמת העצמאות ב 1948 היה בין היתר תוצאה של מערך השכונות , ההפרדה שיצרו הבריטים בין העמים בתוככי העיר , ניתוקה של העיר העתיקה מיתר השכונות מטעמי שימור , והפרדתה של ירושלים מן העורף ההררי שביהודה . אלה יצרו לאחר מכן את הצורך לקיים עיר יהודית בקצהו של פרוזדור צר עם חיבורי דרכים אל יתר חלקי . _pxn הקו הירוק שחצה את העיר ב 1948 היה הקו הגרוע ביותר מבחינה אורבנית . הוא ביטא את מדיניות ההפרדה האתנית של הבריטים ואת המצב הדמוגרפי היהודי . תשע עשרה השנים שבין 1967-1948 חיזקו קו הפרדה זה עוד יותר . איחוד ירושלים ב 1967 לא שינה עקרונית הפרדה זו ; העיר נותרה מחולקת למרות איחודה . דומה שאפשר למצוא את השפעת המדיניות הבריטית משנות הארבעים על אכלוס ירושלים ועל תכנונה , אף במצבה הגאוגרפי והדמוגרפי כיום .
|
|