|
|
עמוד:143
עם פרסום דוח הוועדה המלכותית כתב ויצמן לשר המושבות אורמסבי גור כי ההנהגה הציונית 'לא רק שמכירה אלא אפילו שואפת שהעיר העתיקה של ירושלים והמקומות הקדושים יישארו תחת שליטה בריטית . ' הנהלת הסוכנות הכריזה ב 1938 בפני ועדת החלוקה כי ... ' אין להטיל ספק בדבר הצורך להפקיד את המקומות הקדושים אשר בירושלים לאפוטרופסותה של המעצמה המנדטורית בתורת נאמן ביךלאומי ' ... הרצון לזכות במדינה יהודית וההכרה כי הדבר לא יתאפשר אם תועלה תביעה ציונית לירושלים כולה , הם אפוא שעמדו ביסוד הדרישה הציונית בפני הבריטים לחלוקת ירושלים . עם זאת , עצם הנכונות לוויתור על חלקה המזרחי של העיר ובכללה המקומות הקדושים ליהדות , מחייב העמקה נוספת . מתברר כי למן הקמתה של התנועה הציונית בשלהי המאה הקודמת לא הציבה ההנהגה הציונית את ירושלים בחזית עשייתה בארץ ישראל . היה פער עצום בין מקומה של ירושלים כסמל בתודעת העם היהודי והתנועה הציונית לבין עשייתה בפועל של תנועה זו , ובמיוחד הנהגתה , בבירתה הנצחית . תרמו לכך הגורמים הבאים : בירושלים היה ריכוז ניכר של אוכלוסיית 'היישוב הישן' שרוח התחייה הלאומית הייתה רחוקה ממנו ושהיה ניגוד גמור למה שהציונות רצתה לייצור בארץ ישראל . הוא סימל את הגולה , שהציונות רצתה להיפרד ממנה כדי ליצור בארץ ישראל מהות חדשה והתחדשות לאומית של עם החי מיגיע כפיו . זאת ועוד : 'היישוב הישן' התנגד בדרך כלל לציונות . על רקע כל זאת גילו הוגי התנועה הציונית ומנהיגיה , עוד מתקופת 'חיבת ציון , ' יחס של בוז , ביטול , ניכור והתעלמות מירושלים ולא היססו אף לומר , 'אי ן לנו צורך לא בחומות ירושלים , לא בבית המקדש ולא בירושלים עצמה , העיר שאינה מרכזית . אנחנו צריכים לארץ ישראל .... ירושלים נרקבה ואין לה תקנה ' ... הזהות בין אוכלוסייתה היהודית של ירושלים לבין העיר עצמה הייתה חזקה ביותר אצל מרביתם של ראשוני הציונות , ויחסם לאוכלוסייה היהודית של ירושלים קבע במידה רבה את יחסם לעיר עצמה . התוצאה המעשית הייתה ההחלטה שלא להקים בירושלים את הנציגויות הציוניות והמוסדות הציוניים הראשונים בארץ ישראל אלא להקימם ביפו , שם גם החל להתרכז ' היישוב החדש' — אנטיתזה למרבית אוכלוסיית ירושלים . בסביבת יפו גם התפתח החל משנת 1882 המרכז ההתיישבותי החקלאי הציוני , ולימים הוקם באותה סביבה הפרבר הציוני תל אביב שהפך עד מהרה 'לעיר העברית הראשונה . ' דיבורים על הקמתה של אוניברסיטה עברית החלו עוד בראשית המאה , אך עד ל 1913 לא הוזכר כלל שזו תקום בירושלים . היה זה אוסישקין , ולא דמות מרכזית יותר בהנהגה הציונית , שתבע ב 913 ו שהאוניברסיטה העברית תקום בירושלים . הדגשתו של רכיב ההתיישבות החקלאית הכפרית בתפיסה הציונית היה גורם נוסף להתרחקות מירושלים . המושבות שקמו במישור החוף והקשרים ההדדיים שהיו להן עם ערי החוף יפו וחיפה , הקטינו עוד יותר את הזיקה לירושלים . יפו , ומאוחר יותר תל אביב וחיפה , היו סמוכות למושבות , נהנו מיתרונן כערי חוף ויכלו לספק בנקל את צרכיה של 14 כץ , מדינה בדרך ( לעיל , הערה , ( 1 עמ' Zionism and Jerusalem — The Confliet of Priorities : Changes in Zionist Settlement in the 15 . 52-51 ? ? _finb ) Jerusalem Vieinity . 1937-1948 ' . Israel Affairs . . 1 no . 4 ( Summer 1999 ) , pp . 121-123 Y . Katz , כץ , ' ציונות וירושלים . ( '
|
|