|
|
עמוד:119
שיעורי ה'מולדת ; ' מוריו עסקו במין קיבעון בחיטוט בעברה , בסלעיה , בחרקיה ובצמחייתה . העתקת המנהיגות העליונה של התנועה מד"ר חיים ויצמן אל דוד בן גוריו ן לא ביטאה אך ורק את עליית מפא"י ותנועת העבודה החלוצית על חשבון 'הציונים הכלליים , ' אלא ובעיקר את מעבר המנהיגות מלונדון לירושלים , מאיש הגולה אל איש הארץ , מאזרח בריטי לאזרח ארץ ישראלי , ממנהיג בעל שם זר אל אדם הנושא שם עברי אשר עלה לארץ _ב 1904 ומאז היה לו בית אחד , כאן _בארץ ישראל . בצד השני לא נמצא דבר מקביל לכך — בתחום הרעיוני , בתחום הסמלי או בתחום הפוליטי . הערתי השנייה ממשיכה קמעא את הראשונה . מן הראוי להדגיש את המחיר אשר התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית שילמה בעבור ההרפתקה הגרמנית של אלחאג' אמין אלחוסייני , מופתי ירושלים , ואנשיו . איני בא לשפטם מנקודת מבט מוסרית או מבחינת המאבק האוניברסלי האנטי נאצי , אלא להעריך את הנזק אשר אמין אלחוסייני ושותפיו להנהגה הביאו על תנועתם ועל עמם . אמין אלחוסייני בחר באוריינטציה גרמנית לא רק בשל היות גרמניה אויבתם של בריטניה ושל העם היהודי , ולפיכך 'מי שהוא אויב אויבי הוא בעל בריתי . ' הוא פנה אל גרמניה הנאצית בראש ובראשונה מתוך שיקולים אידאולוגיים . מיד לאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר פנה אמין אלחוסייני , בראשית פברואר , 1933 אל הקונסול הגרמני בירושלים מר וולף , ובירך אותו לרגל המינוי הזה בשם 300 מיליוני המוסלמים בעולם . כמו כן צירף את איחוליו ש'שיטת הממשל הנאצית ( die nazische Staatsfuhrung ) תתפשט בעולם כולו . ' מר וולף לא התפעל כל כך מהברכות והאיחולים האלה , שהרי לא היה נאצי ואשתו הייתה יהודייה , וזמן מה לאחר מכן , כאשר הוחל בטיהור מנגנון המדינה הגרמני מבני הגזע הנחות ומאלה הקשורים בהם בקשרי משפחה , סולק ממשרתו . אך הוא כמובן דיווח למשרד החוץ בברלין על הריאיון המאלף אשר היה לו וכך הגיעו הדברים לידיעתנו . איני רוצה להרחיב את הדיבור על פעלו של אמין אלחוסייני בימי המלחמה בברלין , על קשריו ההדוקים עם היינריך הימלר , ראש מנגנון הרצח הנאצי , ועל לחצו המתמשך שלא להרפות מרצח יהודי אירופה . עיקרי הדברים האלה נודעו מיד לאחר המלחמה . שדה המערכה הדיפלומטי על _ארץ ישראל התנהל אז בעיקר באירופה ; שם התרחש המאבק החשוב על דעת הקהל . אי אפשר להבין את הצלחת מבצעי ההעפלה של המוסד לעלייה ב שלנו ללא הרקע הזה . בל נשכח כי נמלי המוצא של אניות המעפילים נמצאו באיטליה ובצרפת . פועלי הנמלים האלה , ברובם המכריע אנשי השמאל הסוציאליסטי והקומוניסטי , העניקו תמיכה גורפת לשליחי המוסד לעלייה ב ואפשרו להערים על הממשלות המקומיות אשר לא התאמצו יותר מדי לדעת את האמת , ובעיקר על סוכני האינטליג'נס הבריטי אשר התאמצו למנוע את יציאת אניות המעפילים כבר בנמלי המוצא . תמיכת פועלי הנמלים האלה אינה מובנת אלא על רקע העובדה כי שליחי המוסד לעלייה ב וההגנה נתפסו כמייצגי קרבנות הנאצים וגוף שנאבק בנאצים , הנתונים כיום במאבק כערביי פלסטין , אשר מנהיגותם שיתפה פעולה עם הנאצים . מי שבא במגע עם פועלים אלה או קרא מקצת הזיכרונות של מנהיגיהם כמו ז'יל מוק או גסטון דפר , מנהיג פועלי מרסיי , ימצא לכך אישור . דבר שלישי שברצוני להדגיש הוא הפער האדיר בין המטרות שהתנועה הערבית הפלסטינית הציגה לעצמה בשנות הארבעים לבין יכולתה . כוחה היה אז קטן אפילו ביחס
|
|