|
|
עמוד:71
יפו ודרך שכם . גבולות השטח הבנוי הגיעו בצפון עד לשיח' ג'ראח , בצפוךמערב — לשכונת הבוכרים , במערב — לבית החולים שערי צדק , ודרומית לו עד לשכונת שערי חסד . בדרום העיר הייתה המושבה היוונית ומעבר לה , מדרום למסילת הברזל , נבנו כמה עשרות בתי מגורים בשטח שנודע בשם בקעה . במזרח חסם נחל קדרון העמוק את ההתפשטות הרצופה ; אך החלה בנייה באזור ואדי ג'וז ובאזור הר הזיתים . שטח זה השתרע על כ 13 קמ"ר וחלקו הגדול היה עדיי ן לא מבונה , בעיקר בדרום מערב העיר . הגבול המוניציפלי , שטח השליטה של מועצת העיר , חפף את האזור שתואר לעיל ; אך שטח זה לא הספיק למתכננים הבריטים . מתוך שחזו את כיוון התפתחותה של העיר בעתיד , ומתוך רצו ן לפקח על פיתוחה המסודר של ירושלים גם באזורי הבנייה החדשים , הורחב שטח התכנון לכל עבר והגיע בצפון עד מעבר ל'גבעה הצרפתית , ' במערב עד לגבעת שאול ולשטח שבתקופת השלטון הבריטי נבנתה עליו שכונת בית וגן . בדרום הגיע שטח התכנון עד למנזר היווני מר אליאס , ובמזרח עד מעבר להר הזיתים . תיחום רחב זה של _כ 63 קמ"ר ( כמחצית מהשטח המורחב של ירושלים כיום , ( מורה בבירור על העתיד שחזו הבריטים לירושלים . בתחומי שטח זה הכינו מתכננים בריטיים במשך תקופת השלטון הבריטי שלוש תכניות מתאר מפורטות שקבעו את אופי הבנייה בעיר . ב 1922 פורסמה ואושרה כחוק תכנית המתאר הראשונה של ירושלים , תכניתו של היועץ לבניין ערים רוברט צ'רלס אשבי , שפעל בירושלים בין השנים . 1923-1917 אשבי תיחם אזורים לתעשייה קלה ולמסחר , אזורי ירק ואזורי מגורים ברמות צפיפות שונות . הבנייה בירושלים במחצית הראשונה של שנות העשרים הותאמה לתכנית זו . ב 923 ו הגיע לירושלים האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי , שכיוון במשך שנים את פיתוחה של ירושלים . תכנית המתאר שלו הוצגה כבר ב _, 1925 אך זכתה לאישור רשמי רק ב . 1930 התכנית קבעה את האזורים לבנייה עתידית בעיר . אזורי הבנייה למגורים היו אמורים להיות בצפונה ובדרומה של ירושלים , שם תהיה בנייה מפוזרת ורחבה . במרכז ובמערב קבעה התכנית בנייה צפופה יותר . האזור המסחרי תוכנן לאורך רחוב יפו עם הרחבה באזור מחנה יהודה , וכן לאורך רחוב מאה שערים והמשכו מערבה ( רחוב מלכי ישראל ) ורחוב עמק רפאים בדרום מערב העיר . אזורי מסחר נוספים נקבעו במרכז העיר , ממערב לחומה וברחוב צלאח א דין מצפון לחומה . אזור לתעשייה קלה נקבע לאורך מסילת הברזל ובשכונת תל ארזה העתידית , בצפון העיר . כן נקבעו אזורים מיוחדים לשימור ארכאולוגי ( בעיקר בתחום עיר דוד וקברי הסנהדרין , ( אזורים פתוחים ציבוריים ופרטיים , וכן אזור לשימור הנוף הטבעי , בעיקר ממזרח ומדרום לעיר העתיקה . עוד נקבע בתכנית כי כמה אזורים בירושלים — ובעיקר שכונות בית ישראל הישנה , נחלת שבעה , אבן ישראל , אוהל משה , מזכרת משה והשכונות הסמוכות לשוק מחנה יהודה — זקוקים לשיקום . המתבונן כיום במפת שימושי הקרקע בירושלים לא יכול שלא לעמוד על הקשר שבי ן התכנון הבריטי לבין המציאות שהתהוותה בשטח . רשויות השלטון הבריטי לא הסתפקו בתכניתו המפורטת של הולידיי , שעל פיה התנהלה הבנייה בעיר בשנות הגאות והפריחה עד סמוך למלחמת העולם השנייה . פיתוחה המהיר של העיר בשנות השלושים כתוצאה מהעלייה החמישית חייב הכנת תכנית חדשה . ואכן , המתכנן הבריטי הנרי קנדל , שהיה 19 ראו מפה אצל קרק ואורן נורדהיים , ירושלים וסביבותיה ( לעיל , הערה , ( 5 עמ' . 179
|
|