|
|
עמוד:68
תרומה חשובה במיוחד של הממשל הבריטי באה לידי ביטוי בנושא אספקת המים . כל שליטיה הקודמים של העיר נתקלו בבעיית אספקת המים , שכן מי הגשמים לא הספיקו לצורכי העיר הגדלה והולכת , בעיקר בעת החדשה . הממשל העות'מאני נכשל בשנותיו האחרונות במאמציו להסדיר אספקת מים תקינה לאוכלוסייה , ופגעי המלחמה הרסו גם את המעט שנבנה . עם כניסת הבריטים לעיר הייתה ירושלים צמאה למים , והתוספת של שתי דיוויזיות חיילים הגבירה את המצוקה . זמן קצר לאחר מכן , בעוד קו החזית מצוי מצפון לעיר ובסמוך לה , החלו חיילי 'חיל המשלוח המצרי' ( שמו הרשמי של צבא בעלות הברית שלחם בפיקודו של הגנרל אלנבי ) להניח קו צינורות ברזל ( הקו העות'מאני היה בנוי בצינורות חרס ) להעברת מים לירושלים ממעיינות ערוב שמדרום לבית לחם , וביוני 1918 זרמו לעיר כ 1 , 000 מ "ק מים מדי יום ביומו . במפעל זה היו כמה חידושים לעומת מפעלי המים הקודמים של ירושלים . לראשונה הוזרמו מים לעיר לא רק בכוח הכובד כי אם בעזרת משאבות שהזרימו את המים למאגר חדש . בעבר הוזרמו המים לבורות הגדולים בהר הבית ומשם הועברו בנאדות מים לבתי העיר , או לברכה הגדולה באזור ממילא ממערב לשער יפו , ומשם לברכת המגדלים במרכז הרובע הנוצרי . מפעל המים הבריטי הזרים את המים לברכת אגירה חדשה , ליד הכניסה המערבית לירושלים . מנקודה גבוהה זו , 820 מטר מעל פני הים , זרמו המים במערכת צינורות שהונחה על רחובות ירושלים כדי לספק מים לברזי חלוקה שהותקנו בכל העיר . מפעל ראשוני זה , שנבנה הן כדי לספק מים לחיילים הבריטיים ששהו בעיר והן לתושבי העיר , הביא להקלה בנושא כאוב זה . מעתה , כל זמן שהגשמים ירדו כסדרם , השתמשו תושבי העיר במים ממערכת הבורות הביתיים או השכונתיים , ובקיץ אפשר היה להיעזר במערכת החדשה שהזרימה מים במשך השנה כולה למוסדות ממשלתיים ולבתי חולים . שנות הבצורת שפקדו את ירושלים בראשית תקופת השלטון הבריטי , הגידול המהיר באוכלוסיית העיר , קיומם של מוסדות ציבור רבים ועלייה כללית ברמת החיים חייבו לפעול כמר _ץ לפתרון בעיות המים של העיר . עד שנת 1923 טיפל הממשל הבריטי ישירות בנושא . מכאן ואילך , במסגרת מדיניות העברת נושאים שונים לטיפולם הישיר של תושבי הארץ , הועבר הטיפול לידי עיריית ירושלים ; אולם הבריטים המשיכו לייעץ בנדון , ולבסוף גם בנו את מפעל המים המרכזי _בא _- _^ _ישראל המנדטורית , מפעל ראש העיךירושלים . עד להקמת המפעל ב 934 ו שופרה בהתמדה המערכת הקיימת . בראשית שנות העשרים נוקו ברכות שלמה , שנפגעו במשך השנים וחלקן מולא בעפר ושימש כשדה חקלאי , והוכשרו לשימוש כמאגר מים מרכזי לכל המפעל הדרומי שהותקנה עליו מערכת חדשה של צינורות ומשאבות . אוכלוסיית העיר גדלה במהירות , והממשל נאל ץ לספק מים ממקורות מרוחקים ובעייתיים יותר . בשנות בצורת הועלו מים ברכבות ממעיינות בשפלה , ונאגרו במאגר מיוחד שנבנה ליד תחנת הרכבת בדרום העיר . ב 1925 החרימו השלטונות חלק ממי מעיין אלארטס שליד ברכות שלמה , תוך שהם מסתכנים בתביעות משפטיות , כדי להעבירם לירושלים . בכל אותה עת נערכו סקרים הידרולוגיים כדי למצוא מקורות מים נוספים לעיר . הטכנולוגיה החדישה נוצלה לשאיבת מים ממעיינות עין פארה בוואדי קלט , הנמוך מירושלים בכ 500 מ . ' מאוחר יותר משכו מים גם ממעיינות עין פואר הנמוך ממנו . בירושלים נבנו מאגרי מים גדולים שהכילו כ 10 , 000 מ"ק מים , שהיה בהם כדי לספק את צורכי העיר . במקביל נבנתה מערכת לאספקת מים לבתים , וכל בתיה החדשים של העיר כללו כבר מתקני מים מודרניים .
|
|