|
|
עמוד:60
במידה רבה להשקפת הלאומנים הערבים שהם מסוגלים לכבוש את כל שטח ארץ ישראל _, כפי שהממשל הקולוניאלי כאן רמז וניסה להשיג זאת . זהו לדעתי אולי אחד מן הכישלונות הגדולים של הממשל הקולוניאלי הבריטי כאן , שהם מנעו מן היסודות הלאומניים הערביים לקבל את עקרון החלוקה ולבנות מדינה משלהם כפי שאנו בנינו את שלנו — ואף סייעו להם בסירובם . מירון בנבנשתי : לאחר סיום הרג' כל העניין נראה חסר תכלית . אחרי הכול , כל מה שהם בנו היה כדי לשמר את האימפריה , שארץ ישראל הייתה חלק ממנה . באותו זמן הם חלמו על הקמת בסיס כאן שיחליף את תעלת סואץ . אך זה היה כבר כאשר כל כושר העמידה וכל חושי האימפריה נעלמו . לדעתי זה היה מעשה פחדנות , בעוד שהדרך שבה הם מילאו את חובתם בהודו הייתה ראויה להערצה . אך גם בהודו הייתה קיימת בעיה של מוסלמים והינדים . שם , בשל המסורת הארוכה יותר ובשל רגש האחריות שלהם , או אולי בשל מנהיגותו של הלורד מאונטבאטן , הם ניסו במידת יכולתם והצליחו . הדרה לזר : לסיום , אקרא בפניכם את הרישום ביומנו של סיר הנרי גורני , ( Gumey ) המזכיר הכללי האחרון , מיום 28 באפריל : 1948 התעוררתי ב 05 : 45 ויצאתי לראות את השיירה של המלך דוד ב . 06 : 30 כמאה בריטים , כולל ראשי מחלקות רבים . הייתה זו שעה היסטורית , גם אם הדבר לא נראה כך . נוסעי מטוסים במעילי גשם ארוכים אינם מראה מרשים . אך קבוצה זו ייצגה את הגוף העיקרי של הממשל העוזב את ירושלים , עיר הקודש , באור ראשון של יום אפור . שוטרים בכחול במכוניותיהם המשוריינות הירוקות , פרידה מידידים רבים , ובמקרים אחדים — פרידה ממפעל חיים . העיתונות והצלמים החמיצו מראה זה . הכול התנהל ברצינות ובשקט , עם לחיצות ידיים וכמה נפנופים אגביים כביכול , המסתירים מחשבות ורגשות מכל הסוגים . אף לא אחד מאתנו נהג אחרת . כל סימן של רגש הודחק באורח מושלם .
|
|