|
|
עמוד:56
בשלהי המאה , תצפיותיו של ג'אוהרייה מספקות לנו מקור ייחודי על _המודרניזציות של המוזיקה הערבית ב'בילאד א שאם' ועל השפעתם של חדשנים כמו שייח' יוסיף אלמיאלאווי וסעיד דרוויש על בירה פרובינציאלית כירושלים . ב'מחברת המוזיקלית' שלו , שנכתבה לפני תום המלחמה , פיתח הליך סימול כדי להפוך את השיטה הערבית עות'מאנית של רבעי טונים לנגינת העוד לשיטת התווים המערבית . מה שנובע מכל זה הוא דיוקן אינטימי של המודרניות העות'מאנית של ירושלים ברגע שהציונות עמדה להתעמת עם הלאומיות הפלשתינית העולה . הוא מספר על הופעת הפונוגרף והסינמטוגרף בבתי הקפה בעיר ב , 1910 ועל הפליאה שחווה כאשר צפה בתמונות הנעות בפעם הראשונה במגרש הרוסים ' ) הכניסה עלתה בישלי ק עות'מאני אחד , ששולם בדלת . ( ' ב 1912 ראה בפעם הראשונה את 'הרכב ללא סוס' ( מודל פורד , ( שנהג בו מר וסטר מן המושבה האמריקנית ליד גן העיר ברחוב יפו . בקיץ 1914 הוא רכב על חמור עם אביו לבקעה שבדרום ירושלים כדי לחזות בנחיתתו של מטוס צבאי עות'מאני . ... ' העיר הייתה עזובה מתושביה ביום קיץ חם זה . רוכלים עשו הון ממכירת מים . ' למרבה הצער , המטוס התרסק בצמח שליד טבריה ושני טייסיו , הקצינים נורי ואסמעיל , נהרגו . וסי ף כתב שיר הלל מיוחד לזכרם , אשר לטענתו הושר בארץ כולה . בסתיו של אותה שנה הצליח לראות בנחיתתו של מטוס בבקעה העליונה , שטייסיו היו גרמני ותורכי . קפה ג'אוהרייה : ירושלים הדוניסטית ? ג'אוהרייה מציג בפנינו את החוגים החברתיים העשירים בירושלים של שנות העשרים והשלושים , שאי ן לתארם אלא כהדוניסטיים . אירועים ליליים של שתייה , ריקודים ולעתים גם עישון חשיש חוזרים בהתמדה בכתב היד . המשפחה תרמה רבות לאווירה זאת עם פתיחת 'קפה ג'אוהרייה' ב , 1918 ליד מגרש הרוסים בכניסה הדרומית לרחוב יפו . חליל , אחיו של וסיף , תרם לקפה את המיומנויות שלמד בביירות בעת שירותו בצבא התורכי . אלה כללו הגשת 'מזה' מיוחדת עם הזמנת עראק ומי קרח — דבר שהיה חידוש בירושלים והתאפשר רק עם הופעת החשמל . תוך חודשים ספורים לאחר פתיחתו הפך הקפה למוקד משיכה למחפשי ההנאות בעיר כולה והתפרסם בהבאת הזמרים הטובים ביותר בארץ , כולל שייח' אחמד טאריפי , מוחמר אלעאשק , זאקי אפנדי מוראד , ואחרונה אחרונה חביבה — מסבני . קרבתו של וסיף לרקדנית הקברט הלבנונית באדיה מסבני ולבעלה נג'יב א ריחאני החלה בתקופה זאת . מסבני הייתה מבקרת ביפו בעונות הקיץ בדרכה מקהיר לביירות , ולפעמים הייתה באה גם לירושלים . וסיף פגש אותה לראשונה בקיץ של , 1920 כאשר הופיעה בקפה תאטרון אלמעאר ף מחוץ לשער יפו . הוא מונה כמה תסכיתים נועזים שלה בזמר ובריקוד , שהייתה מציגה אותם לבושה במה שהוא מכנה 'בגד שקוף . ' היא גם שרה כמה משיריו של סעיד דרוויש שהיו חביבי הקהל — במיוחד הסאטירה החברתית על העשירים , 'אלחק אל ער'נייה . ' לאחר מכן פגש וסיף את באדיה במסיבות אינטימיות , באחוזותיהם של מכובדי ירושלים כגון פכרי נאששיבי ומוסטפה אלג'בשה _, או במלון סט' ג'ון שהיה שייך לאבי אשתו . שתייה כבדה וחשיש העצימו את האווירה של ערבים אלה , ומספרים לנו שגם קוקאין היה נצרך בקביעות על ידי מסבני וריחאני . במקרה אחד ליווה וסיף עצמו את באדיה על העוד במסיבה לאורך לילה שלם , שהחלה בקפה ג'אוהרייה ונמשכה בבית אביו —
|
|