|
|
עמוד:48
מירון בנבנשתי אפתח בשני סיפורים אישיים , שהם רלוונטיים לדעתי . האחד הוא מילדותי המוקדמת . אני זוכר הפגנה אלימה לפני בנייני הסוכנות היהודית , נדמה לי שבאמצע . 1939 חייל בריטי עם קסדת שמש אירופית אסיאתית ומכנסיים קצרים היכה מפגין יהודי , ואני זוכר דם על ד"ר מירון בנבנשתי — בן ירושלים , היסטוריון ומחברם של מספר ספרים בנושאי הצלבנים בארץ ישראל והסכסוך היהודי ערבי . שימש בתפקיד סגן ראש עיריית ירושלים . או קיוותה שיהיו כאלה . בעלי הוצג לפני אחד מהם בבית דודו . העברית של אותו איש צעיר ומנומס הייתה מצוינת . בבוקר הראשון אחרי עזיבת הבריטים , כאשר שכנינו הערבים כבר תקפו אותנו מתוך הגבולות של 'פלשתינה' לשעבר , הוא התחיל לשדר תעמולה מרדיו דמשק . • הקשר השני , גם הוא פוליטי , שונה לחלוטין . כאשר הודענו את תארי ך החתונה שלנו , קיבלנו שיק מן האחיות של אבא שלי בניו יורק , ואמא החליטה שהכסף הזה ישמש לקניית שטיח לזוג הצעיר . לפני שהתוכנית בוצעה ביקש ארוסי להלוות את הכסף לאצ"ל לשבוע אחד בלבד — כמות נשק הוצעה על ידי ערבי מן הכפר אבו ע'וש על יד ירושלים . הכסף לא הוחזר . יום אחד אחרי שנים רבות מאוד חזר בעלי הביתה עם שטיח על כתפו והכריז בפנים קורנות שהביא לי מתנה . 'לא , ' אמרתי , 'זה מדודותי . ' • הקשר השלישי והאחרון אישי . בין קרובינו בווינה הייתה הדודה אננה , אלמנה לובשת שחורים , שהיו לה בן בשם ליאו ובת בשם ברנהרדינה שנקראה דינקה . הם גרו בחווילה יפהפייה בפרוורי העיר . דינקה הייתה בעלת תואר ד"ר בספרות גרמנית ועבדה בהוצאת ספרים . ליאו סיים לימודי רפואה ועבד במקצועו . אחר כך הוא עשה משהו רע שכתוצאה ממנו היה עליו לעזוב מיד את וינה והוא עקר לשנחאי ; לימים שמעתי שלקח סמים . אחרי איחוד אוסטריה עם גרמניה _ב 1938 ( ה'אנשלוס ( ' הוא הביא אליו את אמו ואת אחותו . כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה התגייס ליאו ללגיון הזרים , ואחרי מספר שנים קשות מאוד הגיע ל'פלשתינה . ' כאן קיבל משרה בבית החולים הממשלתי בירושלים שבו עבדו ערבים ויהודים זה לצד זה . אחרי מפלת יפאן נודע לליאו שאמו ואחותו היו עצורות במחנה ריכוז יפאני בתנאים איומים ושאמו מתה שם מרעב . עצורי המחנה היו מנותקים לחלוטי ן מן העולם , ואולם דינקה לא למדה דבר ממה שקרה בינתיים באירופה גם אחרי שהאמריקנים המנצחים שחררו אותם . ליאו שלח לה דרך הצלב האדום הזמנה להצטרף אליו בירושלים , אבל היא עמדה על דעתה לחזור ל'וינה שלה' והפליגה בכיוון לאירופה יחד עם אלף 'חוזרים למולדתם' אחרים . ליאו שמע שהאונייה תעגון באלכסנדריה לחניית ביניים קצרה ופנה לאחד מעמיתיו הערבים , בן למשפחה מכובדת 'בעלת קשרים . ' הרופא הזה , או שליח שלו , הוריד את דינקה מן האונייה בניגוד לרצונה , הבריח אותה ל'פלשתינה' והביא אותה לירושלים . אני מקווה שהזיכרונות האלה נתנו מושג כלשהו על ירושלים בימי המנדט על אף היותם כל כך אישיים .
|
|