|
|
עמוד:236
בסביבתה הקרובה של ירושלים — מצפון , ממערב וממזרח לעיר — עמדו בימי שלטון בית חשמונאי רכות ממצבות הקבורה המפוארות של ימי הבית הראשון במלוא תפארתן . כמה מן המונומנטים הללו , כמו 'קבר בת פרעה' או קבר 'השר אשר על הבית , ' עומדים שלמים כמידה רבה עד ימינו . ברבות ממערות הקבורה של ירושלים מימי הבית הראשון נמשך השימוש גם במאות השנייה והראשונה _לפנה"ס , וייתכן שהן שימשו את צאצאי המשפחות שחצבו מערות אלה לראשונה במאות השמינית והשביעית לפנה"ס . תופעה זו של המשך השימוש והקבורה במערות קכרים מתקופת הברזל בימי בית חשמונאי מתועדת כמובן רק באותן מערות שלא נשדדו ונותרו בהן שרידים של מנחות הקבורה , המאפשרים לנו לתארך את טווח הזמן שבו שימשו המערות . תופעת המשכיות הקבורה בימי בית חשמונאי קיימת בקבוצת מערות קבורה מתקופת הברזל , שנחשפה בידי ע' קלונר , ד' דייוויס וג' אדלשטיין ממזרח לבריכת הסולטאן , בתחתיתו של מדרון הגבעה המערבית היורד לגיא בן הינום . תופעה זו של המשך השימוש במערות קבורה קדומות , מצאנו גם במאספה של חדר 25 במערה מס' 24 בחפירות כתף הינום . במאספה זו נמצא מצבור של למעלה מאלף פריטי ממצא שונים — כלי חרס , תכשיטים וחפצים שונים — שהחשובים שביניהם היו שתי לוחיות כסף מגוללות , ועליהן כתובות עם נוסח דומה לברכת הכוהנים המקראית , שזמנן הוא מן המאה השביעית לפנה"ס . בין הממצאים הרבים הללו היו גם כעשרה פריטים המתוארכים למאה הראשונה לפנה"ס — כלומר , לשלהי תקופת שלטונו של בית חשמונאי . פריטים אלה כללו נר חרס קטן מקופל , האופייני לתקופה , וכן בקבוק דמוי כישור , שגם הוא מן הכלים הטיפוסיים ביותר בתקופה זו . גם במערות קבורה נוספות שנחשפו בחפירות כתף הינום , נתקבלה תמונה דומה : במערות שנחצבו והחלו לשמש במאה השביעית לפנה"ס , בימי מלכי יהודה האחרונים , נתגלו ממצאים המעידים על שימוש חוזר בהן , או לפחות על כך שביקרו במערות אלה וכיבדו את נקבריהן , במאות השנייה והראשונה לפנה"ס . דומה , שאין זה שימוש משני במערות קברים קדומות גרידא , דבר שאותו אנו מוצאים בתקופות שונות כתולדות _ארץ ישראל ; במקרה זה , המשתמשים במערות בתקופת שלטון בית חשמונאי לא פינו את שרידיהם של הנקברים הקדומים ואת חפצי המנחה שנקברו יחד עמם , אלא הוסיפו להשתמש באותן מערות קבורה כחמש מאות שנה ויותר לאחר חציבתן , תוך כיבודם של הנקברים המקוריים _ואי הזזתם ממקומם . אין זאת אלא , שבני התקופה ראו עצמם כממשיכיהם הישירים של תושבי ירושלים מתקופת מלכי יהודה , וייתכן שהיו בידם אף מסורות שבעל פה על אחוזות קבורה משפחתיות , שהיו בבעלותם של אבותיהם , ועל ייחוס משפחתי שנמשך לאורך כל התקופה מאז חורבן הבית הראשון . תופעה מאלפת במיוחד היא הופעתם של שברי כלי חרס מתקופת הברזל , מן המאה השביעית וראשית המאה השישית לפנה"ס , בתוך _מילויי העפר של המצבה המפוארת מימי בית חשמונאי , הידועה בשם 'קבר יסוך שבשכונת רחביה , ממערב לירושלים הקדומה . הממצאים מימי הבית הראשון שנתגלו במקום , כללו ידית עם טכיעת חותם מטיפוס הוורדה , הידוע בשלהי תקופת המלוכה , ואף ראש חץ האופייני לאותה תקופה . החופר , לוי יצחק רחמני , הניח שמן הסתם אלה הם שרידי יישוב מתקופת הברזל , ושבתחומו נחצבה אחוזת הקבר המפוארת של יסון . אך לאור התמונה הכוללת העולה
|
|