|
|
עמוד:155
למשכן נכסי דלא ניידי לטובת הנושים ( תעודה ( 138 או להגיע לפשרות שונות עם הנושים - אם בדרך של הקטנת תשלום החוב ( תעודות 43 , 141 ו ו , ( 149 אם בדרך של הסבת שטרי החוב לקהילת איסתנבול , שפרעה לפחות את החלק המוסב בשטר ( תעודה . ( 142 והנה , במאי 1727 אנו נתקלים ברשימה ארוכה מאוד של נושים מוסלמים ( בני משפחות נכבדות בעיר , קציני צבא , פונקציונרים דתיים ועוד ) המגיעים להסדר עם ראשי הקהילה הספרדית בדבר פריסת החובות על פני עשר שנים . בפברואר של אותה שנה התפרסם באיסתנבול צו המורה על עריכת הסדר מעין זה , ובאוגוסט מתפרסמת שם רשימה שמית מפורטת של הנושים עם פירוט הסכומים שזכאי להם כל אחד מהם ( תעודות , 160 , 159 ו . ( 162 התהייה לגבי מקור החובות החדשים והבלתי צפויים הללו של הקהילה הספרדית מתיישבת כאשר מתברר כי באחת התעודות הללו ( מס' ( 159 מופיעה התייחסות אל הנושים כ"הנושים שעל עדת היהודים האשכנזים . " ובכל זאת , מה לעדה הספרדית ולחוב זה ? התשובה המלאה לקושיה זו נעוצה ברקע ההיסטורי שתואר לעיל . משנשרפה חצר" האשכנזים ברחו רוב האשכנזים מירושלים והעדה האשכנזית חדלה להתקיים כגוף שאפשר לתבוע ממנו את החזר חובותיו . ואולם , הנושים המוסלמים לא היו מוכנים כמובן לוותר על כספם ולכן פנו אל היהודים שנותרו שם , דהיינו , אל הקהילה הספרדית . בשלב ראשון , שתואר לעיל , קיבלו על עצמם הספרדים את האחריות , אלא שכדי שיוכלו לשאת בנטל התשלומים ביקשו אישור ( ואף קיבלוהו ) לפריסת החובות על פני עשר שנים . שנה לאחר מכן , באמצע , 1728 נמצא פתרון מעשי יותר : שגריר אוסטריה באיסתנבול פנה אל הסולטאן והציע לשלוח לירושלים 30 , 000 גרוש שהיו כספי תרומות שנאספו מיהודי אוסטריה ונועדו לפרעון החוב . הסולטאן נענה לבקשה , שלח צו לירושלים ובו קבע , כי על הקאדי לכנס את כל הנושים ולהחתים אותם על כתבי ויתור על כל חובות העדה האשכנזית וכתבי שיחרור של המשכונות שהותירו , ובתמורה יקבלו כולם סכום של 30 , 000 גרוש . ואכן , בספטמבר אותה שנה נתכנס בבית הדין בירושלים הציבור הנזכר , נערכה הרשימה המפורטת כנדרש ואילו התרומה מאוסטריה נמסרה לנושים שהסכימו לראות בה - למרות היותה רק חלק מסך כל החוב המצטבר של האשכנזים - החזר סופי וחיסול החוב היהודי הגדול הזה ( תעודות 180 ו . ( 181 פתרון זה היה לא רק יעיל , אלא אף חד פעמי וחריג מבחינות רבות . הנושים רצו לראות בו תקדים - לפחות מבחינת חיוב הספרדים לשאת בחובות האשכנזים . אחת עשרה שנים לאחר הסדר זה ניסה נושה מוסלמי לחייב שוב את פרנסי הספרדים בפרעונם של 3 , 600 מטבעות זהב שלוו האשכנזים מאחיו . משסירבו להכיר באחריותם לחוב הציג התובע מסמך משנת 1707 ועל פיו "שתי העדות ערבות ואחראיות זו לזו בכסף ובחבות . " ואולם הקאדי , לאחר שנועץ במופתי החנפי של ירושלים פסק , כי אין לחייב את הספרדים בחובם של האשכנזים - ומאז לא שבו להעלות דרישות מעין אלה בבית הדין ( תעודה . ( 182
|
|