|
|
עמוד:11
בתורה" ( תנחומא וירא , ה , ( וגבולות המקרא , משנחתמו , נחתמו באופן ברור מאוד . המקרא , התרגום , המדרש , הפירוש — כולם קיימים והגבולות אינם מטושטשים . כיוון שרוב היצירה היהודית המאוחרת הוא מעין פרשנות למקרא , יכול אדם לומר שניכר כאן ניוון של היצירה היהודית . כאילו יש לפנינו מקור - ואין חולק על כך שהמקור הוא בעל ערך רב — ויש לפנינו פירוש למקור . ויכול אדם לטעון , אם כן , שהפירוש נופל מן המקור , ולכן אם אמנם היהודים עסקו כל הימים בפרשנות , מצוי כאן איזשהו ניוון של היצירה . אבל אין זה כך . משום שעולם הפרשנות של היהדות הוא רחב מאוד ותחת כותרת הגג הזאת , "פרשנות , " עסקו בנושאים רבים , רחבים ושונים . ואנחנו הזכרנו כאן רק אחדים מהם . ובהמשך נייחד מקום לדוגמאות . בינתיים נעיר עוד שהפרשנות המאוחרת נוגעת בנושאים מסוימים שבהם לא נעסוק באן , והם כוללים בקירבם יותר מאשר פרשנות במובן המצומצם . נראה אפוא שאם אנו מקבלים את ההנחה שהצגנו קודם , כאילו היצירה היהודית המאוחרת היא בעיקרה פרשנות — ומדובר כמעט בכל היצירה היהודית לדורותיה - הרי נוכל לדחות את הטענה הרואה בפרשנות תופעה מנוונת . להפך , באמצעות הכותרת " פרשנות" ניתן להעלות נושאים רבים שנקודת מוצאם היא המקרא , אבל הם מתפזרים והולכים כדרך שספרות התורה שבעל פה מתפשטת והולכת . כדאי לציין כאן עוד שהלשון העברית מכילה מספר לא מבוטל של פעלים שמובנם קרוב אבל אינו זהה , והם קרובים למרחב הלשוני שאנו עוסקים בו כאן . אנחנו מדברים על הפועל 'לפרש , ' אבל אנחנו מכירים גם את הפועל 'לפשר , ' שהיום אינו מצוי בשימוש נרחב במובן הקרוב לפירוש , אבל הוא היה מקובל בשימוש זה בימי בית שני , ועוד נחזור לכך ; אנחנו מכירים את הפועל ' לבאר , ' כמו את הפועל 'להסביר' או 'להביך ו'לתרגם . ' בל אלה קרובים זה לזה כשלכל אחד מובן שונה במקצת , אבל כולם , בסופו של דבר , עוסקים באותו עניין עצמו : בניסיון לתת מובנים חדשים , אולי ברורים יותר , לדברים הקדומים . אגב נעיר כאן , שהפועל ' להביך , שאנחנו משתמשים בו היום במשמעות שלפיה האדם עצמו קורא ומבין - היה במקורו , ככל הנראה , פועל יוצא : אדם מבין את זולתו . והדברים עולים באופן ברור מאוד מתוך ספר נחמיה פרק ח ,
|
|