|
|
עמוד:9
פרק א קווי יסוד לפרשנות הקדומה של המקרא כשם שהספר מלווה את עם ישראל משחר ימיו כך מלווה אותו הפרשנות לספר . בתחילת ספר דברים נאמר : "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת" ( דברים א , ו . ( הרי שעוד בטרם הסתלק משה ובטרם נכנסו בני ישראל לארץ כבר נוצר ה"ביאור" הראשון לספרי התורה הקודמים . ואכן , במרוצת הדורות הפכו העיסוק בספר , העיון והלימוד , ועמם הפרשנות וההרחבה , ליסוד מוסד של החיים היהודיים ושל תרבות ישראל . אכן הפרשנות כשלעצמה אינה אופיינית דווקא לתרבות היהודית . פרשנות קיימת בכל תרבות שביסודה חיבורים קדומים , טקסטים בעלי ערך , ספרים מקודשים . עם חלוף הזמן ועם ההתרחקות מהמקור נוצר צורך לפרש ולהסביר את הכתבים העתיקים , ובהדרגה מתפתחת ספרות פרשנית , בדרך כלל ראשיתה כחומר _שבעל פה והמשכה בכתב . בתרבות היהודית התפתחה הפרשנות כבר בשלב מוקדם וחלקה של הפרשנות ניכר כבר בתוך כתבי הקודש עצמם ואף בתורה גופה . הדבר נובע מכמה סיבות : תחילה , משום שמשך חייה של ספרות זו הוא רב מאוד . בין ראשית המקרא לבין אחריתו יש מרחק זמנים ממושך , שפירושו גם מרחק לשון ומרחקים של מציאות תרבותית , אסוציאציות , תוכני אמונה ותורות ספרותיות , וברור שעל פני מרחק כזה הפרשנות מהווה גשר הכרחי . אבל אין זה הטעם היחיד . הפרשנות אופיינית למקרא ולעיסוק בו בדורות שלאחריו בעיקר מפני שהתפיסה הבסיסית ביהדות אומרת שהמקרא הוא גילוי של דבר האל והוא איננו ספר שנוצר על-ידי בני ארם . הכוונה בעיקר לתורה , אבל גם לדברי הנביאים ובמידה מסוימת גם לספרות הכתובים . ואם לפנינו גילוי של דבר האל , הרי ברור שיש כאן יותר
|
|