|
|
עמוד:14
ההולמות סיטואציה של כתיבה ומיועדות לקהל משכיל של יודעי קרוא וכתוב . הכותב יודע שיש לו קהל המסוגל לדפדף אחורנית , להשוות בין כתובים ; קהל שאולי אף מצפה לקריאה מאתגרת שיש בה תחכום , ולכן במקרים רבים יימנע הכותב מחזרות . חזרה בספרות הכתובה מופיעה לצורך הדגשה . בספרות המקרא בולטת התופעה שלפיה , כאשר הכותב משתמש בחזרה , זו לרוב חזרה מתוחכמת , חזרה שיש בה גיוון ושינויים המצריכים תשומת לב ועין בוחנת . אף ייתכן כי משום שבתקופה העתיקה היו תנאי הכתיבה קשים בהשוואה לימינו ואמצעי הכתיבה יקרים , העדיפו כותבים אלו לקצר . כתיבת סיפורים קצרים מחייבת אף היא טכניקות משלה , טכניקות פונקציונליות מאוד המאפשרות להעביר את המבוקש בצורה מעניינת ומשכנעת כאחד למרות התמצות והקומפקטיות , שאם לא כן , הסיפור לא ימלא את התפקיד שלו הוא יועד . עיון בשלושה ביצועים של סיפור קצר אחד , בן שלושה פסוקים בלבד , יאפשר לנו לעמוד על אפיונים המייחדים את הסיפור המקראי ומאפשרים לזהותו . שעה שתקראו את שלושת הביצועים , השאובים ממקורות עתיקים , אבקשכם לנסות להכריע מי מביניהם מייצג את המקרא , ואולי אף לנסות להשיב על השאלה מה הם הסימנים המעידים על היות הביצוע מקראי . הסיפור שבו בחרתי למטרה זו עוסק בביקורו של שמשון אצל הזונה העזתית ובמעשה הגבורה שלו שם : עקירת שערי העיר . ביצוע ראשון : אחרי הקרב הזה היה שמשון נוהג זלזול בפלשתים והיה בא לעזה ומבלה באחד הפונדקים . וכשנודע לשלטונות עזה על שהותו שם , תפשו את המקומות לפני השערים ועמדו וארבו לו שלא יתחמק ויצא . אולם כשהגיע חצות הלילה גם שמשון , שלא נעלמו ממנו תחבולותיהם , השתער על השערים והרימם על כתפיו יחד עם מזוזותיהם ובריחיהם ושאר חלקי העצים שבהם , ונשאם והניחם על ההר שמעל לחברון .
|
|