|
|
עמוד:89
בירושלים איבדה בפרשה זו את הקלף האחרון שהיה בידיה ולא יכלה למנוע את הציבור הרחב מלהטיח עלבונות אישיים קשים נגד אגריפס ומלדרוש אולטימטיבית את סילוקו מירושלים . המערכת הפנימית על רכישת לב הציבור הירושלמי הסתיימה אפוא בניצחונם המוחלט של הקיצונים , ומכאן ואילך נפרצו כל הסכרים בפני המרד . ביזמת סגן הכוהנים הצעיר אלעזר בן חנניה הוחלט כידוע להפסיק את הקרבת הקרבנות היומיים לשלום הקיסר והעם הרומי , דבר שהיה למעשה קריאת תיגר סמלית נגד רומא ומעין הכרזת מרד רשמית . לאמתו של דבר , השלכות המעשה היו חמורות וקיצוניות הרבה יותר . לדברי יוספוס , אלעזר בן חנניה הצליח 'לשכנע את אלה המשרתים בקודש שלא לקבל עוד דורון או קורבן משום נוכרי . ' משתמע מכך שהוטל חיץ גמור בין בית המקדש לעולם הנכרי כולו , דבר שאליבא דיוספוס לא היה לו תקדים בעולם העתיק . הצעד מרחיק הלכת הזה , שהיה מלווה במחלוקת קשה בין המתונים והקיצונים , עלה בקנה אחד עם 'גזרות י"ח דבר , ' שנגזרו כנראה על רקע פרוץ המרד בשנת 66 לסה"נ . הדבר אירע כאשר סיעת חכמים התכנסה בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון ( או גוריון ) לדון בהלכות שבת ואז 'נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום . ' מסתבר שהיה הבדל יסודי בין עמדתם של חכמי 'בית הלל' ובין זו של חכמי 'בית שמאי' ביחס אל השלטון הרומי ואל תנועת המרד . מצדדי בית שמאי תמכו במגמות הקנאיות וראו עצמם כממשיכיה הנאמנים של הקנאות הלוחמת מאז ימי מרד החשמונאים , ואילו מצדדי בית הלל הטיפו למדיניות מתונה של הבלגה מאופקת . הריב בין שתי העמדות הסתיים בשפיכות דמים ובכפיית העמדות של בית שמאי . גזרות י"ח דבר נועדו ליצור ניתוק והפרדה גמורים בין יהודים לנכרים ( עכו"ם ) בארץ ישראל ובכך לסייע לטיהור העם והארץ מעבודה זרה משום שהגאולה לפי תפיסתם הייתה מותנית בטהרתה של ארץ ישראל מגילולי הגויים . סביר להניח כי הדבר נעשה מתוך חיקוי למה שאירע בימי מרד החשמונאים , וממש קשה שלא להעלות על הדעת בהקשר זה את מעשה ' הזוג' הראשון ( רבי יוסי בן יועזר איש צרידה ורבי יוסי בן יוחנן איש ירושלים , ( שגזר טומאה אל ארץ העמים ועל כלי זכוכית . כידוע , חנניה בן חזקיה בן גרון וסיעתו קשורים על פי מסורת תלמודית אחרת עם חיבורה של 'מגילת תענית . ' העובדה שיש בחיבור הקדום הזה ייחוד בולט ומודגש לניצחונות החשמונאים יכולה להתפרש כניסיון לאמץ את לב המורדים נגד רומא ולטעת בהם את התחושה כי הם היו ממשיכיה הנאמנים והמובהקים של המסורת החשמונאית . הניצחון האדיר על הלגיון הרומי בפיקודו של קסטיוס גאלוס , שבא מהפרובינקיה סוריה כדי לדכא את המרד והובס במעלה בית חורון בדרכו ירושלימה , סחף את הציבור היהודי כולו לרבות חוגי המתונים . היה בכך מעין אות משמים לקצה הקרב של רומי היא 'מלכות אדום' היא 'מלכות הרשעה . ' לא ניתן היה עוד לעצור את הסחף ולהחזיר 151 שם , . 416-411 152 משנה , שבת א , ב ; תוספתא , שבת א , טז ( מהדורת ליברמן , מועד , עמ' ;( 4 ירושלמי , שבת א ( ג ע"ג-ע"ד ;( בבלי , שבת יג ע '' ב-יז ע '' ב . עיינו בהרחבה בן שלום _, בית שמאי והקנאים ( לעיל , הערה , ( 35 עמ' 272-252 ושם דיון היסטורי ממצה על כל הסוגיה לרבות פירוט ביבליוגרפי . 153 בבלי , שבת יד ע '' ב .
|
|