|
|
עמוד:88
המתח בירושלים ולסחף הקיצוני של חוגי המורדים . מתברר כי הנציב דרש מההנהגה הירושלמית לערוך קבלת פנים לבבית לתגבורת מקיסריה ולברכה לשלום . במקביל הנחה את הקנטוריונים שלו להורות לחייליהם שלא להשיב על ברכות היהודים ולהשתמש בנשק למשמע התגובה העוינת הראשונה . סקירת יוספוס מוכיחה כי אכן כך בדיוק היו פני הדברים גם במציאות . בגלל ההפתעה הגמורה ובגלל צפיפות ההמון בירושלים היה האסון גדול שבעתיים כיוון שרבים נרמסו ונחנקו למוות במנוסה הכללית ובדוחק הרב . הדגשת האכזריות של החיילים וחדוות הקרב שלהם יכולות כמובן להסתבר היטב על רקע מוצאם ( קיסריה וסבסטיה ) ועל רקע שנאתם הנושנה , מה גם שהם הביאו עמהם את מטען הרגשות הטרי של הטבח שערכו ביהודי קיסריה . חרף מאמציו נכשל פלורוס במזימתו הכפולה לפרוץ אל מצודת אנטוניה ולהשתלט על המקדש בהסתערות פתע . הניתוק בין שני האתרים היה בעוכריו , מה עוד שההמונים התעשתו , תפסו עמדות על הגגות והמטירו אש על הרומאים . משהבין לבסוף פלורוס כי לא תצלח ידו בפעולה צבאית וכי עד מהרה ייחרץ גם גורלו , נסוג למחנהו שליד ארמון המלכות ונחלץ מן המצר רק לאחר שנקט מחוות פיוס ערמומית כלפי החוגים המתונים בירושלים . הוא נענה לדרישתם והרחיק מן העיר את הק 1 הורטה הפרובוקטיבית שהייתה מעורבת במהומות הדמים , וחזר עמה לקיסריה . בדין וחשבון שלו לנציב הסורי קסטיוס גאלוס כיסה פלורוס על האמת , ולא רק שהעלים את אחריותו ואת חלקן של יחידות הצבא שלו בנעשה בירושלים , אלא אף גולל את האשמה על היהודים . מכתב התלונה הנגדי של ההנהגה הירושלמית יכול ללמד על משבר האמון מצדה כלפי הנציב . אפילו בשלב זה עוד תלתה ההנהגה המתונה תקוות בהתערבות הנציב הסורי ובהשפעתו של אגריפס השני . ' התחרות הקשה בינה לבין הקיצונים על רכישת לב הציבור היהודי הרחב בירושלים לא פסקה עד לרגע האחרון , ויעיד על כך נאומו הנודע של אגריפס . אף על פי שהנאום היה גדוש נימוקים וטיעונים משכנעים בהגיונם הראלי נגד המרד , לא היה בכוחו לשנות את הלוך הרוחות הכללי , שכן בנסיבות ההן יכלו להשפיע רק מעשים ולא מילים . עוד לפני נאומו סירב אגריפס לתת את ברכתו לשיגור משלחת יהודית אל הקיסר כדי להתלונן על פלורוס . אמנם הסיכויים לבירור הוגן של תלונה כזו באמצעות משלחת יהודית מירושלים היו קלושים באותן הנסיבות , אך עצם סירובו של אגריפס לעודד את שיגורה היה מאכזב ורב חשיבות . אמנם ברגע האחרון הוא עוד הצליח לשכנע את ההנהגה המתונה להשפיע על הציבור להשלים את מכסת המסים השנתית שלא נפרעה לאוצר הרומי , כתנאי להמשך פעולתו השתדלנית אצל השלטונות הרומיים , אך משנגבה המס , התברר כי היה זה בסך הכול תמרון השהיה מחוכם מצד אגריפס , שהרי מיד לאחר מכן הוא החל להטיף להתאפקות ולהבלגה עד תום כהונתו של פלורוס כנציב . בנסיבות ההן שום גורם בציבוריות היהודית לא יכול היה עוד לעצור את פרץ הרגשות של הקיצוניים ואת השפעתם המידבקת . ההנהגה המתונה 146 שם , ב , 147 . 328-325 , 320-318 שם , 148 . 332-329 שם , 334 ואילך . 149 שם , 150 . 405-345 שם , . 407-405
|
|