|
|
עמוד:85
לאסוף סביבו המון ניכר , והבטיחו כי יבקיע את חומות ירושלים מכיוון הר הזיתים . לדברי יוספוס , לא נתפתה הציבור הירושלמי להאמין בו ובקסמיו , ואפילו ניצב לימין פליכס בהגנה על ירושלים מפניו . הפרשה נסתיימה בכישלון הנביא המצרי . רבים מתומכיו נהרגו בהתנגשות עם הצבא הרומי , רבים אחרים נפלו בשבי , ורק קומץ קטן עם מנהיגם הצליחו להימלט על נפשם . בימי הנציב פורקיוס _פסטוס 62-60 ) לסה"נ ) נמשכה פעילות הסיקריים בירושלים ומחוצה לה כמו בימי קודמו פליכס . אולם בימיו סערו הרוחות בירושלים בגלל סיבה נוספת : סכסוך עם אגריפס השני , על רקע תוספת בנייה ( לגובה ) של אולם נוסף בארמונו ( לשעבר ארמון החשמונאים , ( שממנו יכול היה להשקיף להנאתו על הנעשה בבית המקדש ועל עבודת הקרבנות כל אימת שביקר בירושלים . נכבדי היהודים בעיר ( כלומר ראשי הכוהנים ) כעסו מאוד , ועל פי הוראתם הוקם קיר גבוה , שחסם את התצפית לא רק משם , אלא גם מן הסטיו המערבי שמחוץ למקדש , מקום שבו נערכו משמרות הצבא הרומי כדי לפקח על הסדר בימי החגים . הדבר עורר את חמת הנציב פסטוס משום שהייתה בכך פגיעה ביכולת תפקודו , ועל כן מיהר ופקד נחרצות להרוס את הקיר . כאשר נוכח לדעת שכל אנשי ההנהגה היהודית עמדו מאחורי המעשה , מה עוד שהם ביקשו ממנו לשגר משלחת אל הקיסר נירון לפסוק בעצמו בעניין הזה , 'שכן לא ( יוכלו ) לשאת חייהם אם ייהרס חלק כל שהוא של בית המקדש , ' החליט לנהוג באיפוק ולמסור את כל הפרשה להכרעת הקיסר . משלחת יהודית , שכללה את 'עשרת טובי העיר' בראשות הכוהן הגדול ישמעאל בן פיאבי וחלקיה שומר האוצר ( כלומר הגזבר ) יצאה לרומא כדי להסביר לקיסר את עמדתה . הפרשה נסתיימה בכי טוב כיוון שנירון פסק להשאיר את הקיר על כנו , לא מעט בזכות שתדלנותה של רעייתו , סבינה פופיאה , שנודעה כ'יראת אלוהים . ' הפרשה גררה אחריה זעזוע חדש במעמדה של משרת הכוהן הגדול . מאחר שישמעאל בן פיאבי הוחזק כבן ערובה ברומא , נתמנה תחתיו יוסף בן שמעון המכונה קבי 61 ) לסה"נ לערך ) ומקץ שנה נתמנה במקומו חנן בן חנן 62 ) לסה"נ . ( מינוי האחרון אירע כבר אחרי מותו החטוף של הנציב פסטוס ובימי שלטונו של אלבינוס 64-62 ) לסה"נ . ( גם בימי אלבינוס המשיכו ואף הגבירו הסיקריים את פעילותם המחתרתית נגד רומא שירר , ההיסטוריה של העם היהודי , א , עמ' 465 והערה . 40 על זהותו של ישמעאל בן פיאבי ראו : שטרן ( לעיל , הערה , ( 82 עמ' , 257 , 114 הערה . 57 134 מלחמת , ב , ; 263-262 קדמוניות , כ , . 172-168 לפי גרסת 'מלחמת היהודים' מספר הנוהים אחרי הנביא המצרי הגיע ל 30 , 000 איש . אולם נראה כי הוא מוגזם מאוד , אם לשפוט מעדות 'מעשי השליחים' ( כא , ( 38 הנוקבת מספר נמוך בהרבה 4 , 000 ) איש , ( או אם על יסוד גרסת 'קדמוניות היהודים' הנוקבת גם כן מספרים נמוכים , כגון : 400 החללים שנפלו מהם ו 200 השבויים שנלקחו בידי הרומאים . ראוי לציין כי אותה פרשה לא הייתה יחידה במינה כיוון שמסקירת יוספוס עולה בבירור שפעלו באותם ימים גם נביאי שקר ומתעתעים אחרים , אלא שהנביא המצרי בלט מכולם במעלליו , מה גם שהעתיק את זירת פעילותו לירושלים עצמה ; ראו שירר , ההיסטוריה של העם היהודי , א , עמ' 135 . 464-463 קדמוניות , כ , ; 187-185 מלחמת , ב , 136 . 271 קדמוניות , כ , 137 . 195-189 שם , . 197-196
|
|