|
|
עמוד:82
בימי שלטונו של הנציב ונטידיוס _קומאנוס 52-48 ) לסה"נ ) סערו הרוחות בירושלים בגלל מעשה מביש שאירע בחג הפסח , כאשר אחד החיילים הרומאים מיחידת הביטחון שהוצבה בעיר חשף את ערוותו והשתחווה בצורה מגונה לעבר הציבור היהודי החוגג . היהודים הנעלבים דרשו מקומאנוס להעניש את האשם בפרובוקציה , אולם הלה לא עשה מאום , ולכן נמצאו רבים שחשדו בו כי הוא עצמו היה שותף עקיף למעשה . לפיכך גידפוהו צעירים עזי נפש מהציבור הירושלמי ורגמו את חייליו באבנים . אך היערכותם הצבאית המוגברת של הכוחות הרומיים גרמה בהלה בקרב המון החוגגים ובעקבותיה מנוסה כללית ברחובות הצרים של ירושלים . הפרשה הסתיימה באסון כבד של אלפי הרוגים , דבר שהפך את החג לחגא והגביר את תחושת האבל עוד יותר . עוד לא שקטו הרוחות אחרי פרשה זו , וכבר נסערה דעת הקהל הירושלמית מפרשה חדשה , שהחלה בפשיטת 'לסטים' ( כלומר מורדים יהודים ) על שיירת מטען רומית שהייתה בדרכה לירושלים . הפשיטה נועדה מן הסתם למנוע אספקה צבאית לחיל המצב הרומי בירושלים , ובו בזמן להעשיר ולשפר את הציוד שברשות לוחמי המחתרת בירושלים וסביבתה . אף ייתכן שהייתה זו פעולת גמול על מאורעות חג הפסח בבירה . כך או כך , הפרשה הגיעה לשיא כאשר אחד החיילים מפלוגת העונשין הרומית קרע לגזרים ספר תורה באחד הכפרים והעלה אותו באש לעיני כול , אגב השמעת קללות וגידופים . הסערה הציבורית עברה כנחשול אדיר את כל חלקי הארץ . למראה ההמונים שנהרו למחות לפני הנציב בקיסריה ומחשש להתלקחות מרד כללי החליט קומאנוס לצנן את הרוחות בהוצאתו של החייל הסורר להורג . ירושלים סערה פעם שלישית בימי הנציב הזה על רקע רציחתם של עולי רגל גליליים בידי מארב שומרוני , כאשר עברו בתחום שומרון בדרכם ירושלימה באחד הרגלים . חוסר המעש של הנציב הרומי , אשר שוחד על ידי נכבדי השומרונים , רק הוסיף שמן תוספתא , יום הכיפורים ב , ג ( מהדורת צוקרמנדל , עמ' . ( 183 בירושלמי , סוכה א ( נא ע"ד ) נזכרה גם ' סוכתה של הלני המלכה בלוד , שהיתה גבוהה יותר מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין אצלה , ' השוו גם : בבלי , סוכה ב ע"ב ; תוספתא , סוכה א , א ( מהדורת צוקרמנדל , עמ' . ( 192 אין להתפלא שהמסורת התלמודית זכרה את בית המלוכה הזה כמופת של נדבנות יהודית ( תוספתא , פאה ד , יח [ מהדורת צוקרמנדל , עמ' ([ 24 וכמופת לאדיקות יהודית ( השוו למשל בבלי , מנחות לב ע"ב 122 . ( מלחמת , ב , ; 227-223 קדמוניות , כ , . 112-105 123 על נטייתם של הצעירים לפעולות מרד ראו י"ל לוין , 'הקנאים בסוף תקופת בית שני כבעיה היסטוריוגראפיה , ' קתדרה , 1 ( תשל"ו , ( עמ' . 48-47 124 לפי גרסת מלחמת , ב , , 227 מצאו את מותם 30 , 000 איש , אך בגרסת קדמוניות , כ , 112 צוין כי נמנו 20 , 000 חללים . אפילו התיקון מוגזם לא מעט ( עיינו שירר , ההיסטוריה של העם היהודי , א , עמ' 458 והערה , ( 13 אין הוא יכול להמעיט מגודל האסון . 125 מלחמת , ב , ; 231-228 קדמוניות , כ , . 117-113 בגרסת 'מלחמת היהודים' צוין כי התקרית אירעה _אי שם על דרך המלך המוליכה אל מעלה בית חורון , ואילו בגרסת 'קדמוניות היהודים' צוין ביתר דיוק כי הדבר אירע במרחק של מאה ריס 12 = ) מיל ) מירושלים . 126 מלחמת , ב , 232 ואילך ; קדמוניות , כ , 118 ואילך ; 1995 , pp . 227-236 Studies : Essays in Honourof CD . Sixdnierof the Societe a" Etudes Samuritains , III , IV , Sydney Relations under Roman Rule ( 63 BCE-70 CE )\ A . D . Crown and L . Davey ( eds . ) , New Samarium A . Kasher , 'Josephus on Jewish-Samaritan
|
|