|
|
עמוד:66
אדם ( בדרך כלל של נידונים למיתה , שמן הסתם היו בהם גם צעירים מרדנים מירושלים עצמה ;( כל אלה היו לזרא בעיני הציבור היהודי , שגם חרד לדמותה של ירושלים עיר הקודש . ההתנגדות למעשים אלה גברה עוד יותר כאשר נפוצה שמועה שהורדוס הכניס ירושלימה אותות ניצחון עם עיטורי צלמים . אמנם הרוחות נרגעו קמעא כאשר הוא הוכיח כי אותן אותות נעדרו צלמים וציורי דמות כלשהם , אבל נמצאו כאלה 'שעמדו ברוגזם על המנהגים שאינם נהוגים , משום שחשבו , שהפרת חוקי האבות היא ראשית פורענויות גדולות . ' לדידם , הורדוס הוכיח כי הוא 'אויב העם כולו , ' ולכן הגיעו הדברים לידי כך שנתארגנה קבוצת מחתרת של עשרה קושרים מבני ירושלים שהתכוונה לרצוח את הורדוס ועמו את פמליית יועציו הנכרים . אחד ממרגלי המלך גילה את הקשר והביא לתפיסת הקושרים , שעונו והוצאו להורג . אולם ביד הגורל , המרגל עצמו הומת לאחר זמן בידי אנשי מחתרת אחרים , שביתרו את גופתו והשליכוה לכלבים . הורדוס ניהל חקירה דקדקנית לגלות את האשמים , אך הציבור הירושלמי מילא פיו מים . רק לאחר שתפס נשים אחדות שהיו עדות למעשה ולא נרתע לענותן , נלכדו האשמים והוצאו להורג . הניכור והאיבה של העם היהודי , ובראשו הציבור הירושלמי , ערער לא מעט את ביטחונו העצמי של הורדוס . כדי להימנע מניסיונות קשר ומרד למיניהם , הוא מיהר לבנות בפינה הצפונית המערבית של בית המקדש את מצודת אנטוניה , שבאמצעותה ניתן היה להשיג שליטה מלאה על הר הבית . נוסף על כך הציב בכל המקומות הרגישים בעיר ומחוצה לה משמרות חזקים כדי לסכל כל התארגנות חתרנית מבעוד מועד . דומה כי במסגרת מדיניות הבנייה הביטחונית בירושלים ביקש הורדוס לבצר גם את ' היפודרום / אמפיתיאטרון בירושלים , ' א' פאוסט וא' ברוך ( עורכים , ( חידושים בחקר ירושלים , דברי הכנס השישי , רמת גן תשס '' א , עמ' 35 . 86-75 קדמוניות , טו , . 276-267 על היחס השלילי בספרות התלמודית לתאטראות ולקרקסאות , ראו : י' בן שלום , _'בית שמאי ומקומו בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של _ארץ-ישד _# ל במאה הראשונה לספירה , ' עבודת דוקטור , אוניברסיטת תל אביב _, , 1980 עמ' 258 , 168-167 ( הערות !( 108-107 הנ " ל , בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי , ירושלים תשנ"ד , עמ' 311 , 52-51 ואילך . 36 קדמוניות , טו , . 281-277 ראוי לשים לב כי אליבא דהורדוס ההתנגדות להכנסת האותות הייתה בגדר ' אמונת הבל , ' ללמדך על יחסו האמתי למסורת ישראל , יחס שלא היה שונה מזה של שונאי ישראל בעולם היווני הרומי , שהרי בכינוי נלעג זה עצמו כונתה בפיהם האמונה היהודית . מדברי יוספוס אף עולה הרושם הברור שהורדוס נמנע מתגובה כוחנית בעניין זה , לא בגלל מעצורים דתיים או סובלנות דתית , אלא רק משום ש'הוא לא חשב כי השעה כשרה לנהוג בכוח' ( שם , . ( 277 37 שם , . 281-280 ראו עוד : ג' אלון , מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד , א , תל אביב תשי '' ז , עמ' ; 120-119 בן שלום , בית שמאי בהיסטוריה ( לעיל , הערה , ( 35 עמ' , 259 , 168 הערה . 110 38 קדמוניות , טו , . 291-267 39 שם , ; 409-403 , 295 , 292 מלחמת , ה , , 245-238 ועיינו שליט , הורדוס המלך , עמ' . 191-190 ממצודת אנטוניה הובילה מנהרה נסתרת לעבר השער המזרחי של בית המקדש עד לעזרה הפנימית , ושם נבנה מגדל שנועד לאפשר להורדוס להגיע אליו בהיחבא ולהישמר באופן זה ממרידה אפשרית ( שם , . ( 424 על האתר עיינו פ' כנואה , 'שיחזורה הארכיאולוגי של מצודת אנטוניה , ' קדמוניות , , ( 1972 ) 20-19 עמ' . 129-127 פרטים נוספים על הממצא הארכאולוגי של מצודת אנטוניה ראו : 'ירושלים , ' האנצי ק לופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל , ב , ירושלים , 1992 עמ' , 663-662
|
|