|
עמוד:58
לדברי יוספוס , משעלה אנטיגונוס על ירושלים לכבשה , חשו הורדוס ופצאל לעזרת הנצורים בארמון החשמונאים . בהתנגשות הצבאית הראשונה הם הביסו את אנטיגונוס ותומכיו בקרב עקוב מדם ליד שוק העיר , עד כי נאלצו אלה לבקש מחסה בבית המקדש ובבניינים הסמוכים לו . אין ספק כי התיאור הזה , השעון על כתבי _ניקולאוס איש דמשק , מנסה להציג את האחים האדומים באור חיובי ככל האפשר , ועל כן גם משתדל להבליט במידת יכולתו את גבורתם ותושייתם הצבאית . כך למשל התיאור מנסה לחפות על חולשתם בתירוץ אפולוגטי אופייני וטוען כי רק משום שפצאל והורדוס סבלו מחסרון כוח אדם ולא הגיעה לעזרתם כל תגבורת מבחוץ , הם לא יכלו לנצל את ניצחונם בהתנגשות הדמים הראשונה . לפי האמת , הציבור הירושלמי התעשת חיש מהר מהלם הקרב הראשון בחוצות העיר , התקומם בעצמה רבה , שילח אש בבניינים הסמוכים לבית המקדש שבהם התבצרו לוחמים מאויביהם ושרף אותם על יושביהם . ברם , לדברי יוספוס הנסמכים על מקורותיו העוינים בדרך כלל את היהודים , לא הובסו בני אנטיפטר כלל ועיקר . אדרבה , חרף המלכודת שנקלעו אליה בהתקוממות הכללית , הם נקטו ( ובעיקר הורדוס ) פעולות נקם ומילאו את רחובות ירושלים בדם . רוב הנפגעים היו כמסתבר עולי רגל תמימים וחסרי נשק , שנתקבצו מכל קצות הארץ לחגוג את חג השבועות . אף על פי כן , למתקוממים הירושלמים הייתה שליטה מלאה בתחומי המקדש וברוב חלקי העיר , לבד מארמון המלכות החשמונאי וסביבותיו , ששם התבצרו אנשי פצאל והורדוס . יוספוס מדגיש עוד בהקשר זה כי למרות הנחיתות המספרית , הצליחו השניים להגן על מעוזיהם ואף לתקוף את אויביהם ולהדפם , אם אל תחומי המקדש והעיר ואם אל מעבר לכרכום החיצוני , כלומר מעבר לדייק או למחנה המחופר שהוקם מחוץ לארמון החשמונאים לצורך הטלת מצור עליו . יתר על כן , מתיאורו המגמתי עולה הרושם כי אפילו בשלב זה הייתה זו רק ההתערבות הצבאית של הפרחים שהכריעה את הכף לטובת מתתיהו אנטיגונוס וסייעה לו לתפוס את השלטון . התיאור המגמתי הזה לא חש כל קושי ביצירת רושם זה , ואפילו לנוכח העובדה החשובה כי הכוח הפרתי מנה לא יותר מגדוד פרשים ( ala ) אחד . מנקודת מבטו החד צדדית _, רק המזימה השפלה של הפרתים לפתוח במשא ומתן כוזב לשלום , שהוליכה שולל את פצאל ואת יוחנן הורקנוס השני גם יחד , רק היא שסתמה את הגולל על הסיכוי הסופי של בני אנטיפטר לשרוד מבחינה מדינית . ברם , הורדוס עצמו , לדברי יוספוס , לא נפל בפח , אם בגלל חשדנותו היתרה כלפי הפרתים , על ניקולאוס איש דמשק עיינו בהרחבה : ; p . 227 ff . Angeles 1962 ; M . Stern , Greek and Latin Authors on Jews and Judaism , I , Jerusalem 1974 , B . Z . Wacholder , Nicolaus of Damascus , Berkeley-Los- מ' שטרן , 'ניקולאוס איש דמשק כמקור לתולדות ישראל בימי בית הורדוס ובית חשמונאי , ' ב' אופנהיימר ( עורך , ( המקרא ותולדות ישראל : מחקרים לזכרו של יעקב ליתר , תל אביב , 1972 עמ' . 394-375 קדמוניות , יד , ; 336-334 מלחמת , א , . 252-250 אמנם במלחמת , א , 252 מסופר כי רק חלק מהציבור הירושלמי התנגד לאחים האדומים ונקט יזמה נגדם , אבל בקדמוניות , יד , 335 צוין בבירור הציבור הירושלמי הרחב , כפי שאפשר לשפוט מהשימוש במונח 'העם . ' גרסת 'קדמוניות היהודים' עדיפה במקרה זה מאחר שהיא מפורטת יותר ומבוססת על מגוון מקורות רחב מזה של 'מלחמת היהודים . ' קדמוניות , יד , 337 ואילך ; מלחמת , א , 253 ואילך ; א' שליט , הורדוס המלך האיש ופעלו , ירושלים , 1964 עמ' 49 [ להלן : שליט , הורדוס המלך . [
|
|