|
|
עמוד:57
הערות והארות על תהפוכות ההיסטוריה המדינית של ירושלים מימי הורדוס ועד פרוץ המרד הגדול אריה כשר המערכה הצבאית של הורדוס לכיבוש ירושלים 37-40 ) לפסה "נ ) בשנת 40 לפסה"נ הומלך בירושלים מתתיהו אנטיגונוס , אחרון מלכי החשמונאים . הדבר נתאפשר במידה רבה בזכות הצלחתה של הפלישה הפרתית הגדולה לסוריה והתמוטטות האחיזה הרומית שם מאז שנת 42 לפסה"נ . אמנם תיאורו של יוספוס ( הנסמך על ניקולאוס איש דמשק ) עלול ליצור את הרושם כי המלכת מתתיהו אנטיגונוס נשענה על חודי כידונים _פרתיים _, אולם למעשה הפרתים שיגרו _ירושלימה סיוע סמלי בלבד של גדוד פרשים ( ala ) אחד , כלומר יחידה של 500 איש ולא יותר ' . אנטיגונוס הסתייע בעיקר בכוח יהודי שהחל להתלקט סביבו מאז הגיעו לתחומי ארץ ישראל . לראשונה הצטרפו אליו יהודים רבים מאזור יער האלונים של מורדות הכרמל והשרון , ולאחר שהבקיע עם הכוח הזה את דרכו לירושלים , נוספו עליו גם רבים מיהודי העיר , שהטילו יחד מצור על ארמון החשמונאים שבו ישבו באותה עת יוחנן הורקנוס השני ונאמניו . למעשה , רק בזכות התמיכה העממית הרחבה של הציבור הירושלמי נתאפשרה המלכת מתתיהו אנטיגונוס . הפרתים מצדם נענו בשמחה לעזור לו , אם משיקולים מדיניים הנובעים מעצם מעשה פלישתם לסוריה , ואם משיקולים 'יהודיים . ' אל נשכח כי בתחומי ממלכתם ישב הריכוז הגדול ביותר של העם היהודי , וקשה להניח שלא הייתה לכך השפעה בעניין זה . די אם נציין את הרצון והכמיהה לחידוש הקשר החי בין בבל לירושלים , כפי שהיה בימי תוקפה של מלכות החשמונאים . אם נביא עוד בחשבון את האפשרות הסבירה כי בצבא הפרתים שירתו חיילים יהודים מבבל , נוכל להעלות סיבה נוספת להשפעה יהודית על הפרתים לסייע לאנטיגונוס לזכות במלכות ולשחרר את ירושלים . אין ספק כי הופעתם המשותפת של אנטיגונוס ועוזריו הפרתים בחוצות ירושלים התקבלה בהתרוממות רוח נוסטלגית שהזכירה את ימי ינאי המלך , שבחצרו ביקרו לעתים שליחים מדיניים של בעלי הברית הפרתים . הלכך יש לדחות מכול וכול את המסופר אצל יוספוס כי רק באמצעות פיתוי של בצע כסף ופילגשים הצליח אנטיגונוס להשיג את תמיכת הפרתים . דומה כי נודף מעדות זו ריח תעמולתי עוין של מקור אנטי חשמונאי כמו למשל ניקולאוס איש דמשק ( להלן . ( 1 קדמוניות , יד , _; 333 מלחמת , א , 2 . 249 קדמוניות , יד , ; 334 מלחמת , א , 3 . 250 עיינו א' כשר , אדום , ערב וישראל — יהודים ועממי הספר בתקופה ההלניסטית והרומית , ירושלים , 1988 עמ' , 120-119 ושם פרטים נוספים .
|
|