|
|
עמוד:י
כיהן גם כראש מועצת יד בן צבי , הביא להנחת הנדבך הראשון לשינוי הדרמטי בדמותה של ה'יד' כפי שהיא מוכרת היום . דומה כי מלכתחילה סימן יהודה לעצמו את המטרה להקים מוסד שיישען על האקדמיה בתחומי ההוראה וההדרכה , ישתף אתה פעולה בענייני מחקר , ובמקביל יפנה לחוגים רחבים חוץ אקדמיים — שני מעגלים שיזינו האחד את משנהו . מיד עם הגיעו החל יהודה לארגן סמינרים בסוגיות שונות בתולדות ארץ ישראל בכלל ובתולדות ירושלים בפרט שפנו לקהל רחב , אקדמי וחוץ אקדמי כאחד . בצד הסמינרים הקבועים הוצעו לחוקרים ולציבור כנסים ששיקפו את הנעשה במחקר ב'זמן אמת' ממש . באותם ימים , הימים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים , הייתה בשיאה הסקרנות לגבי כל הנוגע לארץ ישראל ועברה , והיא הזינה כל העת יוזמות חדשות והפרתה אותן . עד מהרה נוצרה סביב ה'יד' קהילה מובחנת ומגוונת של חובבי ארץ ישראל , שהופיעו שוב ושוב בכנסי ה'יד' ובסמינרים : קהל עירוני מתעניין , משכיל , שעקב כל העת אחרי מחקרי ארץ ישראל באמצעים המוגבלים שהעמידו לרשותו המוסדות הנוגעים בדבר באותה עת , וחברי מושבים וקיבוצים שהגיעו בעקבות שיתוף פעולה שנרקם בין יד בן צבי לבין המדור לידיעת הארץ של התנועה הקיבוצית ולחוגי ידיעת הארץ שפעלו בקיבוצים ובמושבים . כך למעשה נוצרה הקהילה הייחודית שהעניקה ל'יד' את מקומה הציבורי : חוקרים מזה וצרכני מחקריהם מזה או אולי חוקרים וקהלם , קהילה שבשינויים מסויימים מתקיימת , מזינה את ה'יד' ומוזנח ממנה עד היום . מטרות המוסד כפי שהגדיר אותן יהודה תבעו במפגיע קמפוס מתאים שיכיל את המחלקות השונות , ויאפשר את קיומם השוטף של הפעילויות המתוכננות שהלכו ותכפו . בינתיים פעלו מחלקות ה'יד' במקומות שונים בעיר : ברח' אבן גבירול שברחביה , בבית ארגנטינה בנחלת צדוק ובבית הסופר שבעיר העתיקה , אך מלכתחילה אמור היה מתחם בית הנשיא לשמש גרעין הקמפוס . מתחם זה כלל את בית ולירו _, בית אבן גדול יחסית שרכשה המדינה עבור הנשיא השני סמוך לבחירתו , ושני צריפים 'שוודיים' שהורכבו בחצר הבית ושימשו לקבלות הפנים של הנשיא ; הקטן שבהם לצורך קבלות פנים רשמיות , ואילו הגדול שימש לקבלות הפנים העממיות שהנהיג יצחק בן צבי במועדי העלייה לרגל ובעיקר בחג הסוכות . המתחם כולו שכן סמוך למקום שבו ניצב בעבר צריפם הצנוע של יצחק בן צבי ורעייתו שפורק והועבר לקיבוץ בית קשת . בבית הדירות שנבנה תחתיו שימשה אחת הדירות את משפחת בן צבי עד לבחירתו של יצחק לנשיא , ולאחר מותו את רחל ינאית , שהייתה עד למותה הכוח המניע מאחורי מפעלי ההנצחה של הנשיא השני . מתחם בית הנשיא עבר לרשות ה'יד' בשלמותו בשנת , 1970 עם השלמת משכן נשיאי ישראל . לב הקמפוס היה ועודנו הצריף השוודי הגדול שהיה לאולם ההרצאות העיקרי של ה'יד' ונקשר בזיכרון הציבורי עם צריף המגורים הישן . הצריף היה לסמל לצניעותה של משפחת הנשיא , צניעות שהמשיכה מדעת ובכוונת מכוון לשרות על המתחם ועל כל פעילויות ה'יד' כל השנים בהן עמד יהודה בראש יד בן צבי . עם מעבר בית הנשיא למשכנו החדש החל יהודה בהתאמת המתחם לפעילות המוסד , שבאותה שנה כבר פעל במרץ רב , על פי העקרונות שקבע . בראש ובראשונה החלה התאמת צריף הנשיא ליעדו , תוך שיקומו , שחזורו ושימורו כדרך שהיה בימיו של בן צבי . פעולה מסובכת זו שנעשתה בזהירות רבה ובקפידה , נמשכה כשלוש שנים תוך מאמץ
|
|