|
|
עמוד:7
פתח דבר התקופה הנדונה בכרך זה היא מן הידועות פחות מכל תקופה אחרת בתולדות ארץ ישראל . גרמו לכך העדרה המוחלט כמעט של ספרות היסטוריוגראפית , הדנה בתקופה זו , ומיעוטן של תעודות מכלי ראשון ( כתובות ; כתבי יד . ( ועם זאת , פרק זמן זה , בן למעלה מחמש מאות שנים , הוא מן החשובים ביותר בתולדותיה של הארץ . מבחינה תרבותית זה הוא המשכה וסופה של התקופה ההלניסטית , שהחלה בכיבושיו של אלכסנדר הגדול , בראשית השליש השלישי של המאה הרביעית לפני ספירת הנוצרים , ולא נסתיימה אלא בכיבוש המוסלמי , בראשית השליש השני של המאה השביעית לספירת הנוצרים . ואילו מבחינת המסגרת המדינית החיצונית זה הוא המשכה של תקופת השלטון הרומי , שהחלה בכיבוש פוקפיוס , בראשית השליש השני של המאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים , לרבות גלגולה בדמותו של השלטון הביזנטי . משתי בחינות אלו אין אפוא פרק זה קובע עניין מיוחד לעצמו . לא כן הדבר מבחינה יהודית . מאז דיכויו של מרד בן כוסבה , בראשית השליש השני של המאה השנייה לספירת הנוצרים , נמצאה האומה היהודית בארץ ישראל בירידה בתחום המדיני והצבאי , ואף בתחום הדמוגראפי . כבר בראשיתה של ירידה זו לא היה עם ישראל אלא קצת יותר ממחצית כלל האוכלוסין בארץ ישראל ; בסוף המאה השלישית הפך להיות מיעוט בארצו שלו , ומעט מעט הלכה הארץ ואיבדה את צביונה היהודי , שניתן לה בידי החשמונאים בסוף המאה השנייה ובראשית המאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים ; ואילו ערב הכיבוש הערבי , בסיומו של פרק הזמן הנדון בכרך זה , פחת שיעורם של היהודים לכדי שמינית או אף עשירית מאוכלוסי ארץ ישראל . מאז חורבן בית ראשון היו היהודים בארץ רק מיעוט מכלל היהודים בעולם , אולם מאז הכרזת כורש ושיבת ציון , היינו מראשיתם של ימי בית שני , היה היישוב היהודי בארץ המרכז החשוב ביותר של האומה בכל תפוצותיה . מרכז זה החל להתערער עוד במאה השלישית לספירת הנוצרים , וכבר בשלפי המאה הרביעית לספירת הנוצרים , הרבה קודם הכיבוש המוסלמי , לא היה היישוב היהודי בארץ אלא תפוצה אחת מתוך התפוצות הרבות של עם ישראל , וודאי שלא החשובה שבהן . לעומת זאת , כבר במאה הרביעית נעשתה ארץ ישראל מרכז חשוב ביותר לנצרות העולה , המנצחת והמשתלטת באימפריה הרומית . הארץ , שבה נולד , חי ומת ישו , נעשתה אבן שואבת לנוצרים מכל רחבי האימפריה . גדולי אבות הכנסייה , אנשי רוח והגות , שליטים ובני משפחותיהם , כמרים , נזירים ונזירות והמוני מאמינים נהרו לארץ — לביקור , לישיבת עראי , או למגורי קבע — והנזירות והמנזרים פשטו ונפוצו בה . בגלל חשיבותה
|
|